סיפור מעניין מאוד שהתרחש לפני כמה שנים, בחודש טבת תשס”ו…
באותם ימים אברך שהשתייך לחוגי הקנאים המתנגדים לבחירות הוציא חוברת שעוררה סערה גדולה, אותו אברך טען בחוברת שהוציא לאור בשם “ה’ הוא מלכנו” בהסכמת רבנים כי יש חשש גדול של עבודה זרה בהליכה לבחירות! בהקדמת החוברת מספר האברך כי ראה שיש אנשים שעושים עסק גדול מאוד מההליכה לבחירות וטוענים שיש בזה מצוה גדולה, ועד כדי כך שראה פעם כשהיה באיזה מקום איזה עסקן שהתקשר לראש ממשלה מסויים לאחר שניצח בבחירות וביקש ממנו שיעזור לו ולכלל הציבור החרדי ויגדיל את קצבאות הילדים למשפחות ברוכות הילדים הנאנקות תחת עול הפרנסה הכבד, וכן יבטל חוקים מסויימים שגורמים לעקירת הדת. דבר זה זעזע את אותו אברך, איך יתכן שיהודי מבקש מראש הממשלה שיעזור לו ויושיע אותו, הרי זה ממש עבודה זרה! ולכן החליט להוציא לאור חוברת זו.
בשער החוברת הוא כותב כי “מי שמאמין שיש ישות מסויימת שיכולה להושיע אותו מהגזירות הכלכליות, או שיכולה לבטל את החוקים שהם נגד התורה ולגרום שיותר יהודים יקיימו את המצוות וילמדו תורה, או שיכולה לתת כסף לכל הציבור החרדי, ובפרט אם חושב שצריך לבחור בו כדי שיעשה את כל הדברים הללו, זהו עבודה זרה”.
בפנים החוברת הוא מסביר שגדר עבודה זרה הוא מי שמאמין שיש ישות מסויימת שיכולה להרע או להטיב לו, ולכן מי שמאמין שראש הממשלה יכול להרע או להטיב לו במשך ארבע שנים ולכן הוא הולך לבחור בו הרי הוא עובד עבודה זרה וחייב סקילה ממש! בהמשך הוא כותב כי בעיקר מדובר על אלו שעושים עסק עצום ומצוה גדולה וחשובה מאוד מהבחירות, וטוענים שמי שלא הולך לבחירות עובר עבירה חמורה כי הוא גורם אחר כך הפסד גדול של סכומים גדולים שהציבור החרדי יפסיד, וכן גורם שיחוקקו חוקים שהם נגד התורה ועקירת הדת, שזה מראה שאותם אנשים אכן משוכנעים בעומק ליבם ובכל כוחם שאכן יש בכח ראש הממשלה להטיב או להרע להם ברוחניות ובגשמיות, שאם לא כן לא היו עושים כזה עסק גדול מהבחירות.
בהמשך החוברת הוא כותב כי בפרט אלו שיוצרים קשרי ידידות חזקים עם ראש הממשלה ומבטיחים לו שיכנסו איתו לקואליציה ויעזרו לו במשך זמן כהונתו, וכן הם מתחנפים אליו בעיתון המפלגתי וכותבים עליו שבחים, וכן בכל מקום שהוא מגיע הם מכבדים אותו בכבוד גדול, הרי הם מתקשרים ומתחברים עם ישות שהם מאמינים שיש בכוחה להרע או להטיב, וגם משבחים אותה, וזה איסור חמור מאוד לשבח עבודה זרה ולהתחבר אליה.
וכן הוא כותב בהמשך החוברת, כי אף מה שמצינו אכן בתורה ובהיסטוריה שיהודים בחרו מלך או בחרו ראש הקהל וכדומה, זה רק משום שחשבו ‘אולי’ יוכל המלך או המנהיג לעשות איזה שהיא פעולה לטובתם, אבל מי שחושב שיש לראש הממשלה כח גדול עד שבדרך הטבע אם הוא יבחר הוא יחוקק חוקים טובים מאוד שיגרמו לקיום התורה ולכן חייבים ללכת לבחור בו, הרי זה ממש חשש עבודה זרה, וכן הוא כותב שכל מה שהיה למלך ולמנהיג כח להטיב זה רק לכלל הציבור יחד אבל לא לאדם פרטי, אבל להאמין שיש כח לראש הממשלה להטיב לאדם פרטי ולבטל ממנו את המיסים שהוא חייב לשלם וכדומה זה ממש אמונה חזקה שבכוחו להרע או להטיב וזה חמור מאוד.
כמובן שהחוברת עוררה סערה גדולה ועצומה, אותם אנשים שהולכים לבחירות לא הבינו מהיכן צמחה פתאום טענה הזויה זו שלא נשמעה מעולם, גם אלו שמתנגדים לבחירות היו להם טענות שונות של התחברות לרשעים ושעוברים על ג’ שבועות וכדומה, אבל להמציא איסור חדש שאף אחד לא שמע עליו מעולם ולהכתיר את רוב כלל ישראל כעובדי עבודה זרה שחייבים סקילה? היכן שמענו דבר כזה? וכי זה דבר חדש עצם המושג שבוחרים מישהו מכלל הציבור שיהיה מנהיג ויחליט החלטות בנוגע לכל הציבור? הרי בכל הדורות עם ישראל בחרו להם מלכים ומנהיגים! והביאו על כך עשרות מקורות מכל הספרים שבכל הדורות שכך היה מנהג עם ישראל, וביארו עוד שהרי ברור שאלו שהולכים לבחירות אינם חושבים שיש לראש הממשלה כח מעצמו לעשות רע או טוב ליהודים מבלי רצון ה’ או נגד רצון ה’, אלא שזה רצון ה’ שיהיה ראש ממשלה שיוכל לחוקק חוקים, ורצון ה’ שבדרך זו יתנהלו החיים במדינה, ורצון ה’ שיעשו השתדלות ויבחרו בראש ממשלה טוב שיחוקק חוקים בעד התורה ולא יבחרו בראש ממשלה רע שיחוקק חוקים נגד התורה, ומי שבוחר בראש ממשלה טוב יש לו חלק בחוקים הטובים שיחוקק ויקבל על זה שכר כי הוא גרם לזה, ומי שבוחר בראש ממשלה רע יש לו חלק בחוקים הרעים שיחוקק כי הוא גרם לזה והוא יענש על זה, וכפי שבכל הדורות כיבדו היהודים את המלך שהיה בכוחו לחוקק חוקים טובים או רעים על ישראל והשתחוו לו, ושלחו לו מתנות ושיבחו אותו, וגם עשו השתדלות עצומה שיבחר מלך שהוא טוב ליהודים, ואף אחד לא חשש מעולם שיש בזה עבודה זרה.
למעשה מצביעי ש”ס לא התרגשו כל כך מהחוברת כי הם אינם עושים עסק גדול כל כך ומצוה גדולה כל כך מהבחירות (אף שהם ודאי גם כן חושבים שזה דבר חשוב מאוד), ולכן לא הרגישו כל כך שהחוברת מדברת אליהם, והבינו שכנראה הכוונה בחוברת למצביעי ג’ שעושים עסק עצום ומצוה גדולה מהבחירות כאילו זה אחד המצוות הכי גדולות ומדברים על כך כל הזמן, אך מצביעי ג’ שאצלם הבחירות זה מצוה מאוד מאוד גדולה הבינו כי ברור שהחוברת מתכוונת אליהם, שהרי בעל החוברת התכוון לאיזה קבוצה מסויימת ולא כתב סתם חוברת ללא מטרה, ואם כן כנראה התכוון לקבוצה שעושה הכי הרבה עסק מהבחירות, ולכן החלו לשלוח מכתבים נזעמים לבעל החוברת כי אינם מבינים איזה חוצפה ועזות פנים זו לצאת נגד גדולי ישראל שהורו ללכת לבחירות ולהגיד ח”ו שהם עובדי עבודה זרה. וכנראה שהרבנים שהסכימו לחוברת לא קראו אותה היטב ולא שמו לב שהמסקנה הברורה שמובנת ממנה היא שמי שהולך לבחירות הוא עובד עבודה זרה, אלא הם רק התכוונו לומר שמי שמאמין שראש הממשלה יש לו כח מעצמו לחוקק חוקים טובים או רעים נגד רצון ה’ זה עבודה זרה.
למעשה מחבר החוברת לא התייחס למכתבים שקיבל, אך אברך אחר שסייע להוצאת החוברת התייחס אליהם, והוא כתב להם כי הוא אינו מבין מהי הצעקה הגדולה, כי החוברת סך הכל באה לחזק את ענין יחוד ה’, שאנשים ידעו שענין יחוד ה’ הוא דבר שנוגע למעשה בחיי היום יום, ולא כתוב בחוברת שום שם של שום קהילה ושום עדה, אלא החוברת כתובה באופן כללי והיא לא מיועדת נגד אף אחד, ורק כתוב שם באופן כללי שצריך להיזהר בהליכה לבחירות מחשש עבודה זרה, אבל זה לא אומר שאי אפשר להתיר הליכה לבחירות באופנים מסויימים, לדוגמא אם אדם יכתוב על הפתק ששם בקלפי שהוא מאמין בה’ באמונה שלימה וראש הממשלה לא יכול להרע או להטיב לו יתכן שזה מותר, או שישימו שלט ענק על בנין הקלפי “ה’ הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים”, וכן כיוצא בזה, ויש לדון בכל דבר לגופו. ועוד כתב אותו אברך כי האנשים המצביעים בבחירות הם נגועים כי התרגלו כל חייהם לעשות זאת ולכן אינם מסוגלים לקבל שיש בזה חשש עבודה זרה.
עוד כתב אותו אברך שמסייע להוצאת החוברת, כי זה עצמו שמצביעי ג’ מרגישים שהחוברת מיועדת כלפיהם ואף פרסמו זאת ברבים, זה עצמו מוכיח שאכן הם עובדי עבודה זרה, כי אם לא כן למה שיחשבו שזה מדובר עליהם, אולי זה מדובר על קבוצה אחרת לגמרי. ולכן על מצביעי ג’ מוטל להוציא חוברת שתשכנע את כולם שההליכה לבחירות זה לא עבודה זרה, וכן תסביר היטב מה ההבדל בין הליכה לבחירות להשתחוויה לפסל, שבשניהם עושים מעשה של בחירה והוקרה של ישות שבכוחה להרע או להטיב, וחוברת זו תהיה בהסכמת כל הרבנים מכל החוגים, ואז יוסר אות הקלון ממצביעי ג’, וכל עוד לא עשו זאת הרי הם בחשש עובדי עבודה זרה.
וכששאלו את אותו אברך מה שונה ענין הבחירות משאר כל ההשתדלויות שהאדם עושה במשך כל חייו לפנות לאנשים שיכולים להרע או להטיב לו, כגון שאדם הולך לעשיר לבקש ממנו צדקה, או עובד שהולך לעבודה כדי שהמעביד יתן לו משכורת, או אדם שהולך למכולת כדי שהמוכר יטיב לו ויתן לו גבינה, או אדם ששם חגורה ברכב כדי שלא יקבל דוח והשוטר לא ירע לו. השיב אותו אברך כי סוגיית עבודה זרה היא עמוקה ועדינה מאוד, ויש בזה הבדלים והגדרות דקות התלויים בשערה, ולא כל אדם יכול לקום ולומר שהוא מבין בזה, רק אותו אברך שכתב את החוברת ‘ה’ הוא מלכנו’ וישב על הסוגיא הזאת חודשים רבים הוא יכול להחליט ולקבוע בסוגיא עמוקה ומסובכת זו, מה זה עבודה זרה ומה זה לא עבודה זרה, וגם אם אותו אברך בעצמו לא ברור לו עד הסוף ההגדרות המדוייקות בזה, אבל מחובתו לעורר את הציבור שעל כל פנים יש כאן חשש עבודה זרה.
ולנו לא נותר אלא לכוון כראוי בברכת ‘אתה חונן לאדם דעת’ על כל אלו שלא זכו להרבה דעת…
(מאת החפץ בעילום שמו)
