Want Shalom Bayis? Be a Tzaddik

I translate the Chida we once quoted on Hyehudi with source:

התלמיד חכם כפי מה שמתנהג הוא עם הקב”ה כן אשתו מתנהגת עמו. וזהו סוד מה שאמרו רז”ל זכה עזר לא זכה כנגדו, שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו.

וזה הסוד לא שייך אלא לצדיקים. ולזה, כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו אין ראוי להתרעם עליה כי איהו דאפסיד אנפשיה. אמנם אם אינו בן תורה, דרך טבע אשתו נשמעת לו מפני שהיא יראה ממנו.

The wife of a Torah scholar treats him the same way he treats God. This is the mystical meaning behind the saying of our sages, “If he merits, a ‘helpmate‘, if not, ‘against him‘. That is to say, a wife rebels against her husband as he rebels against his Maker.

But this mystical mode applies only to the righteous. Thus, a Torah student whose wife does not obey him ought not to be angry at her, since this is all his own doing. But if one isn’t a Torah student, his wife will typically obey him, due to fear.

(Of course, the Chida is based on the Ari, and no translation is perfect.)

See also the Netziv.

 

כתבה רלוונטית מהעבר: תגובת השלטון לשלטי הצניעות בבית שמש

מתקדמים מחלם לדוקטור סוס

יהודה סגל

י”ד אלול ה’תשע”ז 05/09/17

מה רוצים מאבוטבול?! הוא מוריד “פגיעה” אחת, ושבע פגיעות חדשות צומחות אחריהן! אני אישית מאוד נעלב מהשלטים הקוראים לשתיקה בזמן התפילה. מה עם הדרת גברים מפטפטים ממקום ציבורי, אה?

בית המשפט קובע כעת שראש עיר בית שמש, משה אבוטבול, לכאורה “מבזה” את בית המשפט…

זה בנושא שלטי הצניעות, כמובן. (בית המשפט המהולל כנראה טרם נרגע מביזויו בפעם הקודמת בו קרא לבחירות חוזרות, והתושבים שוב בחרו להצביע אבוטבול.)

התושבים תולים שלטי צניעות>הבנאדם מוריד>התושבים מחזירים>הוא מתקין מצלמות על מנת לתפוס את תולי השלטים>תולי השלטים מורידים גם את המצלמות. וחוזר חלילה. סה”כ זאת הצגה נחמדה ומשעשעת, אבל המחיר עליו יקר מדי. בקיצור, החל מיום 10.9 נתחיל כולנו לשלם כסף עבור “כבוד בית המשפט”; 5,000 ₪ ליום!

ותבינו. דיון שלם של בית המשפט של המדינה כדי לקבוע האם פלוני או אלמוני מבזים את כבוד מערכת המשפט שלה, זאת שמגינה על נשים “מודרות”. לפחות המיסים שלנו מנוצלים לצרכים חשובים וכנים…

אגב, אני אישית מאוד נעלב מהשלטים הקוראים לשתיקה בזמן התפילה. מה עם הדרת גברים מפטפטים ממקום ציבורי, אה?

אתם יודעים, זה ממש מזכיר את המעשה הדמיוני של הסופר דוקטור סוס הנקרא “500 הכובעים של ברתומלו קובינס”. למי שלא מכיר, השחקן המרכזי מנסה להוריד את הכובע בפני המלך, ואינו מצליח; בכל פעם שהוא מוריד את הכובע, מופיע על ראשו במסתוריות כובע חדש כתחליף. למרות שזהו אונס גמור לפי כל כללי הפסק, השופט מתעקש להעניש אותו בעונש מיתה. לסיפור ההוא יש דווקא סוף טוב.

מה רוצים מאבוטבול?! הוא מוריד “פגיעה” אחת, ושבע פגיעות חדשות צומחות אחריהן!

ובכלל, באיזה זכות דנה המדינה על כבודה של המדינה? הם לא “נוגעים בדבר”? ממתי רשאי אדם להיות שופט בענייני עצמו? והקנס המושת עצמו, וכי הוא אינו מוזן הישר לאותו ארנק ממנו מקבלים השופטים עצמם את המשכורת החודשית?! כמה מעגלי ונחמד. זה כמעט מזכיר את הצבעות חברי הכנסת בנושא האם להעלות את שכר חברי הכנסת… כמה נוח.

וכי אין חוקים מגוחכים פחות מאשר “זלזול בכבוד בית המשפט”? מה, תמו כל הפושעים באמת, כך שלא נשאר אלא להיטפל ל”חוטאים” בהלכות “דרך ארץ” אזרחי או “תקנות הדיון”?

והקנסות האכזריים מגיעים מכספי כולנו; בין אם אנחנו תולים שלטים, מסירים שלטים או “נפגעים” מהשלטים. בקיצור ענישה קבוצתית שרירותית נגד עיר שלמה ללא טעם והגיון.

מטיפים לנו על כבוד האדם וחירותו. מה עם הכבוד ומה עם החירות שלא לשלם 5,000 ₪ ליום בגין קנטרנות רפורמית?

אולי זה משל מדופלם על יום הדין האמתי הקרב ובא, להבדיל.

בס”ד, יהודה סגל

   YSMehadrinews@Gmail.com    

מאתר מהדריניוז, כאן.

על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים – המדיה החרדית במבט חדש

מאחורי קמפיינים קורעי לב, שמצליחים לגייס עשרות מיליוני שקלים להצלת יתומים, חולי כליות, נכים ואומללים אחרים — פועלת תעשייה שלמה של עסקנים, עיתונאים ושדרנים שחולבים את עמותות הצדקה ומחלקים ביניהם את השלל. במקרה הטוב, הפירורים שנותרים הולכים לנזקקים

באמצע יום ההתרמה, שנערך ערב יום הכיפורים ברדיו קול חי, פצח המגיש הפופולרי אבי מימרן בסיפור טרגי: “בחורה צעירה, מקימה בית, מתחתנת עם אברך, ברוך השם… נולדים ארבעה בנים, אבל לפני חצי שנה משהו משתבש. מחלה קשה פוקדת את האבא. סכיזופרניה שמה. האבא מתחיל להפעיל אלימות קשה כלפי הסביבה שלו… השכנה רואה את זה, ולפני יומיים פונה לעמותת בית חם”.

כאן נהפך הסיפור לקריאה לפעולה: “אנחנו צריכים את העזרה שלכם. רק 84 שקל בחודש. 2.80 שקל ליום, התקשרו 3036″. רגע לאחר מכן הבטיח מימרן למאזיניו שהצדקה תזכה אותם ב”ישועות מעל לטבע” תוך שהוא מנפנף בשמו של הרב חיים קנייבסקי, שנתן ברכתו למשדר.

מימרן ושאר מגישי התחנה סיפרו סיפורים קורעי לב מהסוג הזה, במשך יום ההתרמה שנמשך 12 שעות ברצף. במשך כל הזמן, מימרן לא מצא רגע לגלות למאזינים שחלק מהכסף שייתרם ילך לכיסו. מימרן, מתברר, גובה סכומים נכבדים עבור השתתפות במשדרים מהסוג הזה: אלפי ולעתים עשרות אלפי שקלים לשידור בן כמה שעות. הקופון שחותכת התחנה גדול הרבה יותר. יום שידור בקול חי, כמו גם בתחנה החרדית המתחרה קול ברמה, כרוך ברכישת חוזי פרסום, חלקם באתרים דלי הגולשים של התחנות, בתעריף שמגיע ל–400 אלף שקל. לכך יש להוסיף עשרות אלפי שקלים שיזרמו לעסקנים, שמשיגים היתר להשתמש בשמם של רבנים, דוגמת קנייבסקי.

תעשייה שלמה מוסתרת מהתורמים ויש לכך סיבה: במקרה הטוב, הפירורים שנותרים אחרי שכל העסקנים נוגסים בכסף, הולכים לנזקקים. במקרה הרע, כפי שקרה בעשרות ימי שידור בשתי התחנות, הנזקקים מקבלים 5% או 2% מהכסף שגויס עבורם.

המשך לקרוא באתר דה מרקר מאחורי חומת תשלום…

[אבל הועתקה במלואה לכאן.]