חינוך הבנים הגדולים בימי בין הזמנים

עשרה צעדים להרוס לבחור הישיבה שלכם את “זמן אלול”

עשרות אלפי בחורי ישיבות יצאו ל’בין הזמנים’, וישהו בבית. ההורים לא תמיד יודעים איך להתנהג עם הבחור המגודל בבית • ‘כיכר’ מגיש: כך תהרסו את הבחור שלכם ב-10 צעדים פשוטים • מיוחד (חינוך)

ישראל גינצבורג |י”ב באב תשפא   21:01  21.07.21
עשרות אלפי בחורי ישיבות יצאו ל’בין הזמנים’, ושוהים בבית. ההורים לא תמיד יודעים איך להתנהג עם הבחור בבית. להרוס לבחור ישיבה את בין הזמנים כל אחד יכול, אך לגרום לבחור לתסכול כזה שיהרוס לו גם את “זמן אלול” יודעים רק המקצוענים, הנה לכם מדריך מקוצר, שילמד אתכם להרוס את הבחור בצורה יסודית, ובעשרה צעדים פשוטים!
 
1. הרסו את תחושת היציבות שלו – בחור ישיבה שמרגיש בנח בבין הזמנים בבית הוריו, סיכון גדול שיצליח גם בזמן אלול. אם אתם לא מעוניינים שהוא יצליח (ואנחנו בטוחים שאתם לא מעוניינים), נסו לגרום לו לכמה שיותר טלטלות רגשיות. אתם רואים אותו ישן? תעירו אותו. רואים אותו נח? העירו לו. הוא רוצה לצאת עם חברים? אתם כבר תמצאו את התירוץ המתאים למנוע ממנו את התענוג.
 
2. הקפידו לטשטש את הזהות שלו – אחת הבעיות הגדולות עם בחורי ישיבות איכותיים, היא שהם מזוהים עם הטייטל של “בחור ישיבה”. הקפידו להדגיש לבן שלכם שהוא לא “בחור ישיבה”, וודאי שלא “בחור ישיבה איכותי”. הקפידו לומר משפטים כמו “בחור שלא לומד 5 שעות ביום – הוא לא בחור ישיבה”. או “בין הזמנים זה המראה של הבחור ואפשר לראות לאיזה בחור יש מנוע פנימי ואיזה בחור סתם נגרר – בחור שלא לומד בבין הזמנים כנראה שגם באמצע הזמן הוא לא באמת רוצה ללמוד”.
 
3. הימנעו משיחות איכותיות – הגעתם עם הבן שלכם לשיחת עומק? מרגישים שהוא מדיי פתוח אתכם ומרגיש קרוב אליכם? עדין לא מאוחר לקלקל. תמיד אפשר להרוס שיחה טובה ולצמצם את התועלת שבה. תוכלו להעיר לו על כך שהוא מדבר אתכם שלא מספיק בדרך ארץ, תוכלו לייצר טוויסט בשיחה ולתקוף אותו במילים חריפות על התנהגות לא מספיק ראויה (ולכל בחור ישיבה יש לפחות אחת כזאת), ותמיד תוכלו להיפגע ממשהו שהוא אמר עליכם, ולבלום את השיחה האיכותית.
 
4. שקפו התנהגויות לא ראויות –  בבין הזמנים תוכלו ביתר קלות לזהות התנהגויות לא רצויות של הבן שלכם ולשקף לו אותם בצורה שתביך אותו. השתמשו במשפטים כמו “אתה כל היום רב עם אח שלך הקטן, ממש כמו ילד בן 3. אי אפשר להאמין שאתה בן 23”, או “מהבוקר לא פתחת גמרא, אם הרבנים בישיבה היו רואים אותך בבין הזמנים, הם ללא ספק היו מפסיקים להעריך אותך”.
 
5. הדגישו את האסור – יש לא מעט פעילויות כשירות בבין הזמנים שעלולות לגרום לבן שלכם לתחושת שחרור. הדגישו את החלקים האסורים, וודאו שהמילה “אסור” תהדהד בחלל הבית. כשאתם בכל זאת נאלצים להתיר משהו בלית ברירה, עשו זאת עם אינסוף סייגים ותנאים, ותוכלו אף לדרוש התנהגות נאותה או שעות לימוד נוספות- כתמורה.
 
6. זלזלו בישיבה של הבן שלכם – הדגישו בפניו עד כמה אתם לא מעריכים את הישיבה שבה הוא לומד. הציגו בפניו את יכולתכם הפלאית לזהות את ההשפעה הלא טובה של הישיבה והחברים שלו בהתנהגותו הרעה. אמרו משפטים כמו: “אנחנו לא מאשימים אותך, זה הישיבה והחברים שהשפיעו עליך”.
 
7. שדרו חוסר קבלה – הקפידו לגרום לבן שלכם תחושה של חוסר קבלה. העניקו לו תחושה ברורה של “אהבה בתנאי כפול” בלבד. הדגישו בפניו שלא תוכלו להיות מרוצים ממנו, אם הוא לא לומד 8 שעות ביום, מתפלל במניין “ותיקין”, וצם בכל שני וחמישי. אם הבן שלכם משתף אתכם בנפילה רוחנית שעוברת עליו, הקפידו לא להרגיע אותו. הדגישו לו עד כמה זה חמור וחסר תקנה, ועד כמה מעכשיו לא תוכלו להעריך אותו יותר. בחור שמסוגל לשתף את ההורים שלו בקשיים ונפילות, ומרגיש שלא שופטים אותו – נמצא בסיכון גבוה להישאר מחובר לעולמו הרוחני.
 
8. הציבו מודל לחיקוי – הקפידו שלבן שלכם תהיה דוגמה ברורה מול העיניים. זה יכול להיות קרוב משפחה, וזה יכול להיות גדול הדור. תוכלו לומר לו, “למה הבן של משפחת אזולאי לומד עד השעות הקטנות של הלילה בישיבת בין הזמנים, ורק אתה לא יכול? אתה לא פחות מוכשר ממנו!”, או “תלמד מאח שלך מה זה שטייגען אמיתי. אח, איזה בן תורה שהוא!”. תוכלו גם להיעזר בדוגמה שלילית: “גם הבן של גרינברג – לפני שהוא התקלקל, הוא למד רק 4 שעות ביום. ככה זה מתחיל!”, כך גם תמתגו אותו במיתוג שלילי, שיקל עליו את תהליך הנשירה מהישיבה שבה הוא לומד.
 
9. שדרו תחושת אי נוחות קבועה – דאגו שהוא יובך בכל פעם שבה אתם תופסים אותו בהתנהגות לא נאותה. וודאו שהוא רואה בעיניים שלכם גורם מלחיץ. בחור שמרגיש בנח בביתו עלול שלא לחפש את מנוחתו מחוץ לבית, וחמור מזה: קבלה והבנה בתוך הבית, עלולים להוריד דרמטית את הסיכוי שהוא יתחבר לרשתות החברתיות.
 
10. אל תהיו גאים בו – הורים שגאים בבן שלהם מייצרים אצלו תחושה ממכרת של רוגע ושלוות נפש, שעלולה לגרום לו להתחבר ללימוד. אנחנו לא רוצים להלחיץ אתכם, אבל היו בחורים שחוו תחושה של גאווה מצד ההורים שלהם גם כשהוא לא התנהג בצורה מושלמת, וכתוצאה מכך הם החלו ללמוד לא רק באמצע הזמן אלא גם בבין הזמנים!. אז כמובן שהסיפורים המזעזעים  הם חריגים, אך כידוע, היוצא מן הכלל מלמד על הכלל.
 
במשך כל השנה אנחנו מתפללים, מורידים דמעות, ומזילים מכספינו ומכוחותינו להצלחת הבנים. השקענו כל כך הרבה – אך בבין הזמנים נדרשת עוד השקעה קטנה.
 
עצמו את העיניים, ודמיינו ילד בן 3 שחולה במחלה קשה. הוא שוכב במיטת בית החולים חיוור, וכל כמה דקות הוא מקיא ומלכלך את בגדיו וסביבתו. ההורים שלו עומדים על יד מיטתו, ואתם שומעים שהוא בוכה ואומר שהוא מרגיש מגעיל עם זה שהוא כל הזמן מתלכלך ומלכלך. אתם שומעים את ההורים שלו כועסים עליו ואומרים: “שוב הקאת?!”, “הקיא שלך מגעיל!”, “חבל שאתה מקיא!”, ו”תראה איך הילד שמעבר לווילון לא מקיא בכלל…”.
 
בתוך הבן הענק שלכם בן ה-24 מסתתר ילד קטן שלא תמיד מצליח לשמור על עצמו נקי. גם אותו זה מתסכל, גם הוא היה רוצה להתחבר יותר לרוחניות ולתורה, אבל לא פחות מזה – הוא מרגיש בודד. הוא מרגיש שהוא לא יכול לשתף אף אחד בהתמודדויות שלו, כי ההורים ישפטו אותו, יפסיקו להעריך אותו, ואפילו יכעסו עליו.
אם תצליחו להעביר לבן שלכם את התחושה שאתם שותפים מלאים למסע שלו, שאתם מוכנים לראות את העולם שלו דרך המשקפיים שלו, ושאתם לא מוכנים לתת לו להיות לבד בתוך כל הקשיים והתסכולים שהוא עובר – תזכו בבן אוהב שיחזיר לכם אהבה בכמות שלא הכרתם! נסו את זה!

החזו”א לנער ____ ______: תחזור לעמול בתורה

יוסף חיים שוואקי – חזור בך | Yosef Chaim Shwekey – Chazor Becha

Premiered Jul 11, 2019

ישראל דיסלר מגיש:
חוזר אל קדמת הבמה: יוסף חיים שוואקי בסינגל חדש – “חזור בך”

לאחר שנתיים של שקט יחסי, משחרר הערב לראשונה יוסף חיים שוואקי סינגל חדש, סוחף ומרגש – “חזור בך” – אותו הלחין נח פלאי ועיבד יואלי דיקמן – על מילים הנוגעים לכל בן ישיבה בימי הנעורים וראוי שידע בעל פה, מכתביו של מרן החזון איש זי”ע.

את המילים לשיר בחר פלאי בעודו יושב בבית הכנסת השכונתי המתרוקן בשעת ליל מאוחרת, קורא את ‘קובץ אגרות חינוך’ של מרן החזון איש זי”ע ומגלה מכתב אותו כתב מרן זי”ע לבחור שעזב את הישיבה, ובו כתוב “נדמה לך כי המבקשים שקידתך בתורה הם כמבקשים רעתך חלילה, והטוב אשר בעיניך הוא לבלות הזמן בבטלה והוללות, ואינך שם לב לא לגורלך הנחתך לבור ועם הארץ ולא לצער אביך ואמך יחיו. (….) ואני קורא לך: חזור בך בן אדם, חזור בך בן אדם, כי מחר תתחרט מאשר היום תשחק, וימי הנעורים חיש יעבורו והעולם כים זועף, וזה כל פרי החיים להתענג על עמל התורה, עמל שיש לו יתרון לנצח”.

לדברי פלאי, “כשקראתי את המכתב הזה לראשונה ישבתי הלום ומזועזע מעוצמתו. כל מילה כמו חץ ללב. קראתי אותו שוב ושוב עד שמאיליו המילים הקדושות האלו לבשו מנגינה. משהו החל להזדמזם בתוכי. חשבתי באותו רגע שכל בחור חרדי בעולם צריך לדעת את המילים הללו בעל פה. זהו מסר שנכתב במיוחד לדורינו”.

במשך שנים שכב הלחן הזה בין אוצרותיו של פלאי, מוקלט ומושתק. כעת, לאחר שהוא הגיע לידיהם, או נכון יותר לאוזניהם המוזיקליות, של צמד האמנים יוסף חיים שוואקי ויואלי דיקמן, התמסרו השניים לתת לניגון מעטפת וגוון צלילי מרהיב. יואלי הופקד על העיבוד וההפקה, יוסף חיים כיבד אותו מגרונו – בקולו המיוחד, והתוצאה המושלמת – לפניכם!

מאתר יוטיוב, כאן.

How the Government ENSURES Health Research Fraud

Time to assume that health research is fraudulent until proven otherwise?

Health research is based on trust. Health professionals and journal editors reading the results of a clinical trial assume that the trial happened and that the results were honestly reported. But about 20% of the time, said Ben Mol, professor of obstetrics and gynaecology at Monash Health, they would be wrong. As I’ve been concerned about research fraud for 40 years, I wasn’t that surprised as many would be by this figure, but it led me to think that the time may have come to stop assuming that research actually happened and is honestly reported, and assume that the research is fraudulent until there is some evidence to support it having happened and been honestly reported. The Cochrane Collaboration, which purveys “trusted information,” has now taken a step in that direction.

As he described in a webinar last week, Ian Roberts, professor of epidemiology at the London School of Hygiene & Tropical Medicine, began to have doubts about the honest reporting of trials after a colleague asked if he knew that his systematic review showing the mannitol halved death from head injury was based on trials that had never happened. He didn’t, but he set about investigating the trials and confirmed that they hadn’t ever happened. They all had a lead author who purported to come from an institution that didn’t exist and who killed himself a few years later. The trials were all published in prestigious neurosurgery journals and had multiple co-authors. None of the co-authors had contributed patients to the trials, and some didn’t know that they were co-authors until after the trials were published. When Roberts contacted one of the journals the editor responded that “I wouldn’t trust the data.” Why, Roberts wondered, did he publish the trial? None of the trials have been retracted.

Later Roberts, who headed one of the Cochrane groups, did a systematic review of colloids versus crystalloids only to discover again that many of the trials that were included in the review could not be trusted. He is now sceptical about all systematic reviews, particularly those that are mostly reviews of multiple small trials. He compared the original idea of systematic reviews as searching for diamonds, knowledge that was available if brought together in systematic reviews; now he thinks of systematic reviewing as searching through rubbish. He proposed that small, single centre trials should be discarded, not combined in systematic reviews.

Mol, like Roberts, has conducted systematic reviews only to realise that most of the trials included either were zombie trials that were fatally flawed or were untrustworthy. What, he asked, is the scale of the problem? Although retractions are increasing, only about 0.04% of biomedical studies have been retracted, suggesting the problem is small. But the anaesthetist John Carlisle analysed 526 trials submitted to Anaesthesia and found that 73 (14%) had false data, and 43 (8%) he categorised as zombie. When he was able to examine individual patient data in 153 studies, 67 (44%) had untrustworthy data and 40 (26%) were zombie trials. Many of the trials came from the same countries (Egypt, China, India, Iran, Japan, South Korea, and Turkey), and when John Ioannidis, a professor at Stanford University, examined individual patient data from trials submitted from those countries to Anaesthesia during a year he found that many were false: 100% (7/7) in Egypt; 75% (3/ 4) in Iran; 54% (7/13) in India; 46% (22/48) in China; 40% (2/5) in Turkey; 25% (5/20) in South Korea; and 18% (2/11) in Japan. Most of the trials were zombies. Ioannidis concluded that there are hundreds of thousands of zombie trials published from those countries alone.

Others have found similar results, and Mol’s best guess is that about 20% of trials are false. Very few of these papers are retracted.

Continue reading…

From The BMJ, here.