ספר נחום: המהפכה של המלבי”ם

המלבי”ם מביא אל ביאורו לספר נחום הכרה היסטורית, ונכרים דברי אמת.

א”צ להעתיק את דברי המפרשים זה בכה וזה בכה (ע’ בהגר”א משלי עה”כ “בנפל אויבך אל תשמח”), אבל אין אומרים למי שלא ראה את ההיסטוריה שיבא ויעיד.

רבינו המלבי”ם פותח את ספר נחום ומגלה את המפתח:

“משא נינוה“, הספר הזה נחלק לשנים, אחד נקרא בשם משא נינוה, והם הנבואות של סי’ א’ וסי’ ב’, והשני הוא ספר חזון של נחום, והיא הנבואה שבסי’ ג’, כי נינוה נחרבה שתי פעמים, והמשא יספר מחורבן האחד של נינוה שזה היה קודם ימי הנביא או בימיו, והחזון הוא לעתים רחוקות אשר חזה חורבן השני של נינוה שהיה בשנה הראשונה של מלכות נבוכדנצר שבו נחרבה לגמרי.

והנה חורבן נינוה השני שהיה על ידי נבוכדנצר מצאנו בדברי חז”ל, אבל חורבן הראשון לא נמצא בספרי חכמינו רק הוא דבר מוסכם מסופר בכל קורות דה”י הקדמונים, ואלה דבריהם, סרדנאפל מלך אשור היה איש בליעל זולל וסובא ורודף זימה טפש ונשחת מאד, ויתקשר עליו שר צבא בבל (שמו בעלעזיאס) אשר היה תחת ממשלתו, עם שר צבא מדי (שמו ארבאצעס) ועם שאר שרי הצבא, ויתאספו עם חילם כארבע מאות אלף איש להלחם על נינוה והמלך יצא לקראתם ויך בהם חללים וירדוף אותם עד גבול ארץ כשדים, ושם עמדו המורדים, ונודע להם כי יצא חיל גדול מבאקעריען לעזור למלך, וישלחו שלוחים לקראתם לפתותם להיות אתם בקושרים, והמלך לא ידע מזה מאומה ובטח על אדיריו הבאים לעזרו, וישתו וישכרו, ויקומו הקושרים עליהם בלילה ויכו כל חיל המלך, וגם חיל המלך שיצאו לקראתם עם שר צבאו שלמן אחי אשתו נפלו במלחמה, וכל השרים אשר היו תחתיו מרדו בו ויפרקו עולו, ואז נסגר המלך וחילו הנשארים בעיר נינוה אשר היתה עיר בצורה ונהר חדקל סובב, והמורדים צרו על העיר שלש שנים ולא יכלו לה, והמכשפים אמרו למלך שכ”ז שלא יהפך נהר חדקל לאויב לו לא תלכד העיר, וע”ז בטח ולא פחד מרעה, ויהי אחרי שלש שנים עבר הנהר את גבולו ויפרוץ בחומת העיר כחצי פרסה, וירא המלך כי הפך הנהר לאויב לו ויתבהל מאד ויאמר נואש, ויצו להקים בארמונו מדורת עצים ואש וישם עליה את כל רכושו גם השגל ופילגשיו והוא עצמו עלו כולם על המוקד וישרפו באש, והאויבים כבשו את העיר ולא שלחו את ידם בבזה, ולא רצו להרע ליושבי העיר כי אמרו שלא באו רק להשמיד את בית המלך, רק אנשי העיר נפל עליהם פחד וינוסו כולם ויעזבו את העיר כמדבר שממה, והאויב הקים ציון של בוז וחרפה להמלך סרדנאפל לאות על מעשיו הרעים, וכל ציוני הכבוד שהיו מורים על המלך שברו ויתצו, וישימוה לאות ולמשלים.

זה תוכן הספור הנמצא בכל ספרי דה”י כולם פה אחד, אבל מתי היה הדבר ובאיזה זמן? לא נוכל להציל מפיהם דבר נכון וברור, והמבארים יאמרו כי המלך סרדנאפל הוא אסר חדון המוזכר בכתוב, אשר מלך תחת סנחריב אשר בניו הכוהו בחרב ויאמרו שהוא שם מורכב “סר” (אסור) “נאפל” הוא (חדן, פול) הנז’ בד”ה, ולפ”ז היה מעשה זו בסוף ימי חזקיהו או בימי מנשה, והוא מסכים לדעת חז”ל שנחום נבא בימי מנשה. אולם המעיין בספרי הקורות משמע שהיה קדום זמן הרבה. ואין בידינו להכריע, רק אם היה קדום, נשא המשא על חורבן שהיה קודם לימיו, ואם היה בזמנו נשא המשא על חורבן שהיה בימיו, ועל זה אמר “משא נינוה“, ועוד חזה חזיון על חורבן השני של נינוה שיהיה בימי נבוכדנצר. ועל זה אמר “ספר חזון“,שהחזן הוא לעתיד. ואנחנו נפרש הכתובים מסכים בכל האופנים.

א”י כמה משקל צריך לתת לקורות העמים, אבל כאן זה “תוכן הספור הנמצא בכל ספרי דה”י כולם פה אחד”. ובא ללמד ונמצא למד (הן חסר הן יתר):

ספר נחום פרק א’ י’: כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא.

המפרשים כולם נדחקים (עיין פרש”י), אבל המלבי”ם איגלי דרעא נפל נהורא: 

“כי עד סירים סבוכים“, כי ע”י השטף הזה נתבהל סרדנאפל והתיאש, וערך מערכת קוצים כסוחים באש יצתו ועלה על המוקד הוא וכל ביתו ונשרפו שמה, ובזה צייר שהמלך וכל בני ביתו שתו אז ונשתכרו כמו שהיה דרכם שהיו בסובאי יין תמיד, ומתוך שכרות באו “עד סירים סבוכים“, שהם מערכת הקוצים והמדורה של אש, והגם “שהסבואים” היו “כסבאם“, ר”ל שתויי יין, בכ”ז כאשר קרבו עד הסירים הסבוכים “אכלו כקש יבש מלא“, ר”ל כקש שמלאו ימי גדולו ונתיבש שאז ישרף תיכף בהריחו אש, והלחים מן היין נעשו כיבשים.

שם פרק ב’ ו’: יזכר אדיריו יכשלו בהליכתם ימהרו חומתה והכן הסכך.

אדיריו יכשלו “כי מהיכן יתגלה הסוד”. וז”ל המלבי”ם:

“יזכר אדיריו“, חוץ מזה זוכר האדירים שהוא המחנה שהלכו לעזרתו מן באקטריען שעליהם סמך לנצח את האויב, אבל “יכשלו בהליכתם“, בעת לכתם נכשלו בדרך, ר”ל שהיה רוח אחרת עמם והתחברו אל המורדים והיו כנגדו, כאילו נכשלו ע”י המכשילים ומפתים אותם מלכת לעזרתו ועפ”ז נכשלו כל גבורי חילו ונפלו במלחמה כמבואר בספור אשר הבאתי בריש הספר, אז “ימהרו חומתה“, אז נסגרו בחומת העיר להשגב מני צר, “והוכן הסוכך” שהכינו את המבצר שיסוכך בעדם מן האויב.

שם ב’ ט’: ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה.

אי לאו דדלאי לך חספא וכו’. כתב המלבי”ם:

“ונינוה כברכת מים“, שע”י נהר חדקל שהציף אותה נעשית כברכה מלאה מים, אמנם הלא “מימי היא“, הלא כן דרכה מימי קדם שהנהר מציף אותה בכל פעם, וכבר כתב הרי”א שנינוה היתה תמיד מלאה מים והוצרכו לבנות בתיהם ע”ג עליות וא”כ הלא זה דבר רגיל שם, ובכ”ז “והמה נסים“, בא עליהם פחד ע”י הסימן שהיה להם מקוסמיהם מהצפת הנהר ונסו כולם, “עמדו” כבר בארנו את אשר סופר בדה”י הקדמונים כי החיל שכבשו אז את נינוה הבטיחו לבני העיר שלא יעשו להם רעה כי לא באו למלחמה על העיר רק להשפיל גאון הבליעל סרדנאפל וצעקו אליהם שלא יברחו, וז”ש “עמדו עמודו“, כן צעקו אליהם שלא יברחו, “ואין מפנה” כי רעדה אחזתם ונסו ואין רודף.

שם ב’ י”ג: אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה.

המפרשים מוציאים הדבר כמשל, שהאריה טורף עבור הגורים וכו’, אבל המלבי”ם א”צ לזה (וגם מוכיח להיפך ע”פ דקדוק בחלק “ביאור המלות”):

“אריה“, ואיך נעשה שם עתה האכזריות הזה “שהאריה טורף את גורותיו“, ר”ל שהמלך הרג את ילדיו הקטנים, והאריה “מחנק ללבאותיו” שצוה לחנק את נשיו שהם הלביאות. כי נתחנקו ע”י העשן*, “וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה“, מה שטרף את נשיו קורא טרפה בלשון נקבה ומה שטרף את גוריו קורא טרף בלשון זכר, ומצייר שהנשים דרו במעונות והגורים שכנו בחורים קטנים, (כמשל האריה) ר”ל שהילדים היו בחדרים קטנים ומלא אותם טרף, ונשיו היו בארמנותיו וימלא אותם טרפה, הנשמע כזאת?

כדאי ללמוד הכל בפנים.

וכן דרך המלבי”ם לגייס חכמות לרקחות ולטבחות, כעין דרך הר”י אברבנאל זצ”ל (כמ”ש בא’ ההקדמות בשבחו).

* א”ה, אולי ר”ל שרוב המתים בשריפות עיקר המיתה ע”י החנק (כך שמעתי).

נו, גם הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים דסאטמאר התנגד לגאון הרב עקיבה יהוסף שלזינגר זצ”ל

ציטוט מתוך כתבה באתר כל הזמן:

הגרעי”ש היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, ובתחילת שנת תר”ל החליט כי הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. כי “כאשר העיר ה’ את רוחי לעלות לציון… ואני יכולתי אז לישב ברומו של עולם, להיות רב ורבי במרומי קרת, אך היה כמו פקודה מן השמים, ונסעתי”…

בעידודו של חמיו שהבטיח לו להמשיך ולתמוך בו אף אחרי עלייתו ארצה, ואף קבע לו שישה פלורין לשבוע לקיום משפחתו בירושלים. התחיל הגרעי”ש בהכנות לעלות לארץ ישראל.

תלאות רבות עברו עליו בדרך. כשיצא לדרך לא היה בידו סכום מספיק כדי לממן את הנסיעה ועל-כן הוא עבר בדרכו לבקר אצל כמה קהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי שהללו יסייעו בידו להגשים את חלומו. להפתעתו, לא די שאותן קהילות לא סייעו בידו, הם אף לחצו עליו ועל בני משפחתו וניסו להניאו מכוונתו.

כשהגיע לקהילת סיגעט ונודע לאדמו”ר בעל ה”ייטב-לב” כי בכוונתו של הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל, מיהר האדמו”ר לקרוא לו ולנסות לשכנעו לנטוש את החלום. משראה האדמו”ר כי בדברים בלבד לא ניתן להשפיע עליו הוא פרסם כרוז כי מי שיסייע בידי הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל הריהו כמסייע בידי עוברי עבירה. כותב הגרעי”ש: “ואז לקחתי את דרכי לארץ ישראל. בדרך באו עלי אנשים עם בקשות ופדיונות ועזרו לי עד אשר באתי לסיגעט אל הגאון בעל ייטב לב, והוא הרעיש עולמות כנגדי שלא אעלה. מה חסר לו, אם רוצה רבנות – אני אתן לו כרצונו. וכאשר שמע כי לא אשמע לקולו נתן פקודה מי שמחזיק אותי ליסע לא”י, כאילו מחזק עובר עבירה”.

בעקבות דברים אלו נאלץ הגרעי”ש לברוח מהעיר סיגעט ולנדוד אצל קהילות שונות בהונגריה. כשהגיע לקהילת בעטלאן הפצירו בו אנשי הקהילה לקבל על עצמו משרת רבנות בעירם, ובאו אליו על מנת שיסכים לכתוב ולחתום אתם על כתב מינוי רבני, אך הוא ענה להם בנחרצות: “כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת היא ארץ ישראל אשר לא אוכל לביישה”.

בין לבין כבר הספיקו האדמו”ר בעל ה”ייטב לב” ואנשי הקהילות השונות לשלוח טלגרמה דחופה לחמיו של הגרעי”ש, והלה השתכנע ושלח לחתנו כי הוא מבקש ממנו שיחזור תיכף לעיר קולמייא. הגרעי”ש חזר לקולמייא בפחי-נפש, ואולם החלום לעלות לארץ ישראל לא עזב אותו אף לרגע.

תקופה קצרה לאחר שחזר אל בית חמיו בקולמייא התחרט חמיו והחל ללחוץ עליו כי ייסע לארץ ישראל. חמיו סיפר כי חלומות רעים פוקדים אותו, והוא היה בא אל חותנו הגרעי”ש כפעם בפעם לפנות בוקר וצועק לו בחלונו: “תיסע לארץ ישראל כי אין לי מנוחה בלילה”. כך מתאר זאת הגרעי”ש: “אמרתי לחמי: כבר אני אומר כן לבעל החלום שלי להניח אותי, כי אם לדבר עמו את כל, ונוכחת. וכך היה. מדי פעם לפעם בא מו”ח לבוקר אור אל חלוני וצעק אלי: תיסע לא”י כי אין לי מנוח בלילות”.

המשך לקרוא כאן…

כתבנו על זה גם בעבר כאן.

When Mainstream-Submissive, Triple-COVID-Vaccinated R’ Gordimer Starts Talking About Mass Hysteria, Well…

Omicron – A Nisayon Ha-Seichel/Test of Rationality

BY  · PUBLISHED  · UPDATED 

I am triple-vaccinated, follow COVID rules, strongly reject anti-vaccination talk and especially the many conspiracy theories surrounding COVID – yet I am totally baffled by the measures taken by many local governments and institutions regarding the Omicron variant.

When this new variant was announced on the news approximately a month ago, the first and most obvious piece of information I wanted to know (and that everyone should want to know) was how those who were infected with Omicron were faring – were they hospitalized, were any of them intubated, and how many died? This is the most basic and relevant data pertaining to all things that are COVID.

Unfortunately, this information was not publicized for almost a week, well after we were told repeatedly about the new Omicron variant being highly contagious and possessing many mutations. Numerous infections are highly contagious, and mutation data per se is not of great help; it is the risk factor and danger that we need to know about most. It was clear that data about vaccine efficacy and actual spread rates would take time to collect, but why was basic and critical information about the health of those infected with Omicron not readily publicized? (As we know, the data subsequently informed us that the vast majority of Omicron infections were and remain quite mild – nothing like the previous COVID cases.)

My purpose is not to allege a conspiracy on the part of the media by withholding information, but rather to highlight that we had a case of “ikar chaser min ha-sefer” – the main point of the story was missing, and no one batted an eyelash and found it strange or demanded answers.

Now, we read about new mask mandates, closures, remote learning and further restrictions due to Omicron. One would expect to be told that this is the result of mass fatalities in the wake of this new variant. But, as we know, the number of fatalities in the United States from Omicron is one – yes, one – an unvaccinated middle-aged man in Texas with an underlying health condition. (This is a far cry from fully-vaccinated, young university students, and most other Americans, many of whom are now subject to the new mandates.)

Out of over 650,000 Omicron cases in the US, only one resulted in death. Every death is a tragedy, but when compared with an average of 3700 fatal car accidents in the US each day, an average of 261 deaths in the US each day from excessive alcohol use, and an average of 10 drowning deaths in the US each day, I am perplexed. If one Omicron death in a matter of a week or two prompts the imposition of drastic restrictions and closures, surely we must be consistent and ban the driving of cars, the sale of alcohol, and swimming, as these activities are responsible for tens, hundreds and thousands more times the number of fatalities than Omicron.

What is going on?

I fear that society has become mindless. The words “COVID” and “variant” have become a source of panic and hysteria, and people resort to the most severe and extreme measures “out of an abundance of caution” when these words are spoken, regardless of whether the level of actual health risk is far lower than most other things which do not stir us to ban and shut down.

Obviously, those who are at a higher level of risk need to take serious precautions, and the number of deaths from Omicron is likely to rise as time goes by. But the fact is that the numbers do not at all correspond with the measures being taken, and it is clear that hysteria and phobia have replaced rationality and reality. When private schools in the Northeast, whose students and faculty are often all vaccinated as per school requirements, rush to cancel classes due to Omicron, yet at the same time these schools feature and promote high-power contact sports in their gyms and stadiums, despite an average of 33 young Americans dying each day due to sports injuries, something is really off. Has all sense of balance and reason been abandoned?

As Jews, part of our divine mandate is to think critically and logically, rather than following the fads and -isms of the time. Avrohom Avinu and Moshe Rabbeinu became who they were as a result of their willingness to think straightly and act correctly, not swayed by the wayward and irrational beliefs and behavior patterns of ancient pagan cultures. Is this not our calling as well?

From Cross-Currents, here.

An Organized Book on Kodshim and Taharos, and a Test on the First Newsletters (English and Hebrew)

A call to the Holy Nation

לכבוד אחי ורעיי שיחיו,
Our Beloved told us around 2000 years ago, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, come with me my כלה, we are going on a long trip, and we are going to pass the lion’s den, and mountains of leopards, and after that trip תשורי מראש אמנה, you will sing מכח the אמונה you stuck to me throughout the long גלות. Now we are holding at the end of the trip, at the threshold of the גאולה, which we are about to reunite with our Beloved. and we are going to tell Him לכה דודי נצא השדה, let me show You the beautiful פירות I produced for You throughout גלות. Look at the בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד and all the wonderful Yidden I produced. Let’s כביכול surprise Hashem, by showing him שלא נמצא איש ואשה תינוק ותינוקת שאינן יודעים הלכות טהרות, like we showed him in the days of חזקיהו המלך, on which that דור Hashem said אשה יראת ד’ היא תתהלל!
Everyone can take part of getting כנסת ישראל ready to unite with דודה, a Rebbi can teach in his class, a father to his family, groups can be arranged to teach kids, programs with tests and prizes can be introduced, a lot can be done, and we all have an אחריות to learn and teach, and get כנסת ישראל ready for the fast-approaching day, that we are going to reunite with Hashem.
This is the digital format of the ספר הלכתא למשיחא, (hopefully ‘בעזרת ד it will be printed soon), and a sample test that anyone can use for a learning program.
There is a hotline in Hebrew 011-972-2-664-7979 ext. 181, for שיעורים on הלכתא למשיחא, and an English hotline is being worked on now. There is a lot of work to be done, (the חפץ חיים says that this is part of צפית לישועה, actually preparing, not just wanting), and everyone should do what they can to prepare the holy nation for the awaited day.
יהי רצון שנזכה כולנו במהרה לראות בשוב ד’ ציון ברחמים.

Download (PDF, 7.6MB)

לא היו חותמין על השטר אא”כ יודעין מי חותם עמהן – ‘גדולי הדור’ של חז”ל

אסור לחלוק על גדולי הדור: עובדה או בדיה?

מיהו גדול? • האם מותר לחלוק על גדולים? • האם הסכמה של תלמידי חכמים עם פסיקת מומחה מהם, מבלי שבדקו בעצמם את הסוגיה, נותנת משנה תוקף לפסיקתו? • אבא הורביץ מוריד את הכפפות וניגש לסוגיה הנפיצה

אבא הורביץ – יום חמישי, ט’ סיון ה’תשפ”א

הגיע הזמן להוריד את הכפפות

בשבועות האחרונים חווינו מכה קשה מריבונו של עולם: אסון הר מירון (לאחר שחבר כנסת חרדי אמר דין מירון כדין הר הבית), רצח בחור מישיבת איתמר בשומרון (ראש הישיבה הקים את ארגון “מורא מקדש”), ופוגרומים ללא הפסקה ברחבי הארץ. השיא של הדין, רחמנא ליצלן, קרה ביום ירושלים, כאשר ראינו וחווינו את חילול השם הנורא שנוצר בהר השם והאיפוק הנחוש של ממשלתנו. כתוצאה מכך, קיבלנו מטח טילים ופוגרומים בכל חבל הארץ, שריפות מקדשי מעט, ישיבות ועוד, השם ירחם.

וזה לא נגמר כאן. ימים אחדים לפני יום ירושלים, בשיא החוצפה, רבנים מסוימים מהזרם הרפורמי החליטו להפיץ בכל רחבי הארץ את החוברת “כוספים ביראה”, שהיא השמינית בסדרה של חוברות נגד עלייה להר הבית. החוברת שונה מהותית מחוברות אחרות מפני שבחלק השני שלה הכותבים מנסים ליצור מציאות של קדושה בכותל המערבי כתחליף להר הבית עצמה חלילה; המשך דרכו של ירבעם בן נבט.

אין ספק, שכל האסונות הנ”ל קשורות לחילול הר הבית, ואם היה ספק למישהו, המהומות סביב הר הבית ביום ירושלים מוכיחות במאה אחוז שכל מה שקורה בארץ בימים האחרונים זה בגלל חילול השם הנורא בהר הבית. משום כך, החלטתי הפעם להוריד את הכפפות ולא להתאפק יותר, שהרי נאמר: “במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב”. (ברכות יט: ורמב”ם תלמוד תורה ה:ג)

 

הגדויילים אוסרים 

אחד התירוצים הכי פופולריים של מתנגדי ההר היא ש”גדולי הדור” או “הגדויילים” אמרו שאסור לעלות להר הבית. על פי הבנתם, כל יהודי שומר תורה ומצוות ברחבי הארץ מוכרח לציית ל”גדויילים” הללו. זאת אומרת, היות ש”גדויילים” אלו אסרו אין על מה להתווכח, ואסור לחלוק עליהם ולא משנה איזה הוכחות עולי ההר יציעו. יהיו כאלו שיחשבו שזה נשמע קצת כדיקטטורה בתורה, או כמו: “טרור הלכתי” – אולי הם צודקים.

המנטרה “הגדויילים אוסרים” הפך לעמדה העיקרית של מתנגדי העלייה להר הבית. טענה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם. ללא ראיות ומראה מקומות כדרכו של תורה אלא הישענות על פתגם שטחי: “הגדויילים” אסרו”.

רוב היהודים התמימים מקבלים את הטענה ש”הגדויילים אסרו” ומנסים לדמיין לעצמם מי אלו הרבנים הגדולים בישראל שאוסרים את העליה להר. האמת היא, המושג ‘גדול’ או ‘גדול הדור’ מאד מעורפל ולא ברור מה בדיוק המשמעות והתוקף ההלכתי שלו, אם בכלל. עצם המנגנון לא ברור. נכון להיום, נראה שבכל מגזר דתי יש עסקנים מסוימים שמכתירים את גדול הדור שלהם ומקבלים גיבוי מלא מעיתונאים. לדוגמא: הליטאים הכתירו את הרב קוניבסקי, ש”ס הכתירו את הרב עובדיה יוסף , הפלג ירושלמי הכתירו את הרב שמואל אורבך, וכן הלאה.

 אכן, לפני כמה שנים, תלמידי רב צבי טאו (אלו שהקימו את ארגון “מורא מקדש”, שהיא בכייה לדורות), החליטו להכתיר אותו כ”גדול הדור”, עיין כאן: הרב ולדמן על רבני הקו: “הכתרתו של הרב טאו כגדול הדור זו התנשאות” (srugim.co.il). המעשה ההזוי הזה משקף את האבסורד שבדבר מפני שעל פי החשיבה הזו, כל קבוצה של תלמידים יכולה למנות את רבם כגדול הדור וכך יהיה לנו הרבה גדולי דור מסתובבים בלי שיהיה לדבר סוף.

כאמור, לא ברור מה בדיוק הערך של גדול הדור מצד ההלכה, ומה בדיוק הכח ההלכתי שניתן למי שאכן נחשב כגדול הדור. משום כך, מיד חוזרים לשאלה המתבקשת: מהי הגדרת גדול הדור ומהו כוחו ההלכתי?

לאור האמור, קשה לקבל שכל אחד שמוגדר על ידי תלמידיו וחסידיו כגדול הדור מיד מותר לכופף על אלו שאינם תלמידיו התחייבות לקבל את דעתו ללא המשך חקירה. על כל פנים, ככה השיב לי העסקן של רב דוד יוסף, כשביקשתי ממנו להצטרף לוויכוח פומבי בינו לבין רב ישראל אריאל שליט”א בנושא עלייה להר הבית: “הוא (הרב דוד יוסף שליט”א) אמר שאסור,  ושזה יספיק לך”.

 למרות המילים המשכנעות של העסקן, ההסבר הזה פשוט לא התיישב לי על הלב ונותרו לי לא מעט תהיות. כמו כל דבר בדת שלנו שלא עולה בקנה אחד עם השכל, מוטל עלינו לשאול שאלות על מנת להגיע לחקר האמת. כפי שנראה, הרב יצחק קונפונטון בספרו דרכי התלמוד מאוד מעודד את העמדה הזו:

 “לעולם כשתעיין בשום דרוש או בשום ענין… יש לך גם כן לבקש דרכים להקשות כנגדו… כי זה יהיה סיבה להעמידך על דבר אמת, ולהבין הענין ההוא על בוריו, כי מי שמרגיש החולי מיד ימצא רפואה לו.”

 

השאלות:

  1. מהו גדול הדור? האם יש גדולי הדור בימינו? מה הקריטריונים הדרושים להיות מוגדר כגדול הדור?

  2. מי מחליט או מי מכתיר את גדול הדור? האם באמצעות הצבעה של תלמידים?

  3. האם יש לנו חיוב לציית לכל הנחייה הלכתית של גדול הדור? האם מותר לחלוק עליו? ואם לא, מה עושים כשגדול הדור זה חולק על גדול דור אחר? האם מותר לנו לאמץ צד מסוים?

  4. האם קיימת האפשרות שגדול הדור (או כל אדם) יכול להיות מומחה בכל חלקי הש”ס והפוסקים?

 

יש כמובן עוד שאלות כמו שכתוב: “יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן” (יומא פרק ז) אך לעת עתה נסתפק בשאלות שהובאו לעיל.

 במקום לענות על כל השאלות ולשעמם את הקורא, בחרתי להביא שלש גמרות ושלש תשובות של הרב משה פיינשטין. אני מקווה שזה ייחשב כתשובה מנומקת לשאלה האם מותר לחלוק על מי שמוגדר כגדול הדור או בלשון רבים: “גדויילים”.

 

גמרות:

 1) הגמרא בבא בתרא כבר משיבה שאין מושג כגדול הדור מבחינת עדיפות לפסק הלכה – ורק סברות אמיתיות וראיות ברורות מנצחות כמו שאמרו:

 “אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה הלכתא כוותן או הלכתא כוותייכו? אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן דקשישנא מנייכו ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון אמר ליה מידי בקששיתא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא!!״.

 (פירוש – רבי אבהו אמר לרב ירמיה האם הלכה כשיטתנו או כשיטתכם? אמר לו פשוט הדבר שההלכה כמונו כוון שאנו זקנים מכם, ואין ההלכה כמותכם כוון שאתם ילדים. אמר ליה האם ההלכה תלויה בזקנה (או במי שהוא גדול הדור) ? ההלכה תלויה בסברה!!–במי שמסתבר יותר.) (בבא בתרא דף קמב:)  

 תמיד הלכה נקבעת על ידי ראיות וסברה ישירה. לא שומעים למישהו סתם רק בגלל שהוא מוגדר במגזרים שונים כגדול הדור אלא רק אם מביא ראיות ברורות ומקורות נקבל דבריו.

 

2) לפעמים, אפילו אם כל גדולי הדור הולכים בשיטה אחת (כעין 136 חתימות בכרוז מביש) לא מקבלים דבריהם, כמו שנאמר:

“אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן … ולא הודו לו חכמים. (זבחים יא:) ״למה לי למיתני שבעים ושנים זקן דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימיי״ (פירוש – מדוע המשנה כתבה שבעים ושנים זקן בלשון יחיד במקום לכתוב המלה זקנים? התשובה – מכוון שכולם היו בשיטה אחת נחשבו כולם כאחד).

וכן בנידון דידן אצל הר הבית, הטענה המופרכת שכל הגדולים אסרו אינה האמת, אלא רבנים בודדים אמרו שאסור (כמו אחיה השילוני בזמן ירבעם בן נבט, סנהדרין קב.) ושאר הרבנים הגדולים גבו אותם בלי לעיין בכלל במקורות ובלי לעיין בספרי עולי ההר או לשמוע לטענותיהם. יוצא, שבמקום לספור 136 רבנים שמתנגדים לעלייה להר הבית, בסוף רק סופרים בודדים, כי כולם הלכו בשיטה אחת.

 

ואמנם, רבנים החותמים על כרוז כזה בלי לחקור העניין בעצמם עוברים על כמה איסורי דאורייתא, לדוגמא: “ולא תהדר פני גדול”, “מדבר שקר תרחק”, ו”איסור חניפה”. וכך הבין רב אברהם בן הרמב”ם (במאמר אודות דרשות חז”ל דף פג’): “כי מי שירצה להעמיד דעת ידועה (איסור עלייה להר הבית) ..ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה …ולא תהדר פני גדול”, עי”ש.

 אגב, יש גמרא בסנהדרין כג. שאחד הדברים שמאפיין גדול הדור הוא שאינו חותם על שום שטר עד שידע מי עוד חותם על אותו שטר (או כרוז) . כמו שאמרו: “תניא נמי הכי: כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן. ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן”. על המילים “נקיי הדעת”, הרב יונתן מילונל על אתר מסביר: “כלומר גדולי הדור“. אם כן, שואלים איך “הגדויילים” האלו חתמו על כרוז בלי להכיר שאר הרבנים שגם חתמו.  אתמהה!

3) לומדים מכלב בן יפונה שגם היה נקרא מרד, שיש עיתים שהקטן חייב לעמוד נגד רוב “גדולי הדור”, אם עמדתם מנגדת לדבר השם. כמו שכתוב: “מרד זה כלב, ולמה נקרא שמו מרד – שמרד בעצת מרגלים.” (סנהדרין יט:).

כך גם היום, אנחנו חייבים לאמץ דרכו של כלב מול רבנים המכחישים כמעט שליש מתרי”ג המצוות (הלא זה בגדר רפורמה?) ואינם מכבדים את מקום השכינה וצווי השם שנבנה לו בית. הלא מי שלא חושב שאנחנו חייבים לקיים את כל התורה כולה בכל זמן ועת, פשוט יש לו דת אחרת ממה שמשה רבינו ציווה אותנו על הר סיני? כמו כן, עוברים על עיקר ח’ של עיקרי אמונה של הרמב”ם: “אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם”. נראה אפוא כמו כלב, גם אנו חייבים למרוד ברבנים הללו.

 

הרב משה פיינשטין

מובא כאן דברי אחד מגדולי הרבנים באמריקה, רב משה פיינשטין זצ”ל, צדיק ותלמיד חכם עצום. ידוע, שהרב משה, חזר על טור שולחן ערוך מעל 700 פעמים בחייו,

ר’ https://youtu.be/qQM-N6GHwlg.

ניתן להסיק שהוא בעצמו היה ברמה של “גדול הדור”, ולמרות זאת אמר שאפילו רב צעיר או צורבא דרבנן יכול לנצח את הגדול ולכוון לאמת.

 

חכם קטן יכול לכוון לדין אמת שנעלם מן הגדול

1) “כי אף בענינים אחרים מצינו שלפעמים לפום חורפא שבשתא (ב”מ צ”ו ע”ב) שדבר פשוט נעלם מחכם יותר גדול וחכם קטן ממנו נתכווין לדין האמת וגם בעניני רפואה שייך זה עוד יותר….. (שו”ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עד)

מותר לחלוק על גדול הדור

להלן ציטוט מאד ברור מפוסק הדור, שאין שום בעיה לחלוק על גדולי תורה בכלל.

2) רב משה זצ”ל נשאל: “בדבר שיש לך איזה חשש לקבוע מקומך בבני ברק מצד שבתוך דברי תורה איכא פעמים שאתה אומר שלא כדברי החזון איש זצ”ל”.

הרב משה ענה לו: “לא מובן שום חשש בזה ואדרבה זהו כבודו אשר מזכירים שיטתו בד”ת ומעיינים בדבריו אף שהמסקנא דחכם המעיין הוא שלא כדבריו, ולא עלה כלל על דעת החזון איש זצ”ל שלא ימצאו ת”ח שיפלגו עליו ולא שייך שיקפיד ע”ז דאדרבה האמת והשלום אהבו ..וענין שפתותיו דובבות הוא אף כשמזכירין דברי החכם וחולקין עליו,…כ”ש וכ”ש שאין לחוש מלהקשות ומלחלוק על גדולי דורותינו אף הגדולים ביותר אבל באופן דרך ארץ.  (שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פח)

אנו רואים ציטוט מפורש מפוסק הדור האחרון, שאין שום בעיה לחלוק על גדולי תורה בכלל.

הרב משה, ממשיך ומוסיף שלא נמצא רב אחד אפילו גדול בתורה שיכול לטעון שהוא מומחה בכל הש”ס ופוסקים.

אי אפשר להיות מומחה בכל הש”ס ופוסקים

3) הרב משה זצ”ל בתשובה שלו מזכיר דבר שהיינו חושבים שהוא דבר פשוט ואין צורך להזכירו, אבל נראה שאינו כל כך פשוט ובמיוחד בעולם החרדי שבו טוענים שרבני הר הבית אינם יכולים לחלוק על גדולי תורה שלהם משום שהם בקיאים בכל התורה כולה והם עיינו בסוגיא והגיעו למסקנה שאסור לעלות להר הבית.

 

רב משה חולק על גישה זו, מפני שאינו מאמין שיש אפילו רב אחד שיכול להיות מומחה בכל הש”ס ופוסקים. נמצא, שדווקא בתחום הר הבית והמקדש ה”גדולים” האלו אינם בקיאים אלא רבני הר הבית שעושים ימים כלילות בכל הקשור למקדש (רבני סוג ד’ לפי רב יצחק יוסף) הם המומחים האמיתיים ודווקא להם חייבים להקשיב: “שאיכא במצות למוד התורה ללמוד את כל הש”ס ולידע כל דיני התורה, לבד ענין העיון הגדול בעומקה של הסוגיות ורבותינו הראשונים והאחרונים שאי אפשר אף לגדולי תורה ללמוד בעיון ועומק גדול כל הש”ס והפוסקים,.. (שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פז).

 

רואים מכאן שהטענה ש”גדולי הדור” אסרו, בלי להביא ראיות (ורק להניח שהם יודעים) אינו נכון ואין לה שום בסיס בהלכה. לפיכך נראה שהטענה העיקרית של מתנגדי העלייה להר הבית – הקשבה מוחלטת לגדולי הדור – פשוט לא מחזיקה מים.

יש רק גדול אחד בעם ישראל והוא הכהן הגדול מאחיו. הכהן גדול נתמנה על ידי המלך ושאר הכוהנים (תוספות יומא יב: ד”ה כהן גדול משום איבה) ולא על ידי עסקנים או עיתונאים. לצערנו, ה”גדויילים” של היום מונעים מאיתנו את ”הגדול” האמיתי.

 

 

דברי הנצי”ב על גדולי תורה והמקדש

חשוב לציין את דברי הנצי”ב על הקשר ההיסטורי בין גדולי הדור לבית המקדש:

 “וראוי לדעת שכמו בחרבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל עבודת כוכבים כמבואר בפ’ נצבים וביומא ד”ט, היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, כך חרבן בית שני שהגיע ע”י שנאת חנם, ועיקרו היה אהבת ממון יותר מדאי כדתניא בתוספתא שלהי מנחות, ומזה הגיעו לשפיכות דמים בהיתר כמו שבארנו בס’ במדבר ס”פ ל”ה, היו ג”כ עיקר המחטיאים את הרבים ת”ח גדולי תורה, שעליהם צווחה תורה בשירת האזינו עם נבל ולא חכם וכאשר יבואר שם, …ועדיין הוא מרקד בינינו”

(הרחב דבר דברים פרשת ואתחנן ד:יד)

 

מדוע השם נתן לנו את הר הבית בתשכ”ז?

אסיים עם בקשה מכל מי שהאמת חשובה לו – שאלו את הרב שלך או את “הגדול הדור”, או את הרבי הצדיק, או את הרבנים הראשיים, או כל יהודי עם נשמה, שאלה אחת בלבד:

 “למה לדעתכם, אחרי 2000 שנה, השם נתן לנו את הר הבית במלחמה שהיתה ללא ספק בגדר נס? האם כדי שלא נעשה בו כלום ונפקירו לחילול ביזוי וטימוא?”  או האם על מנת לבנות מקדש להשם ששם ישרה שכינתו ושם נוכל לקיים 200 מצוות יתומות שלא זכינו לקיימן 2000 שנה?

מאתר הר הבית, כאן.