Nof HaGalil, A Portrait

We All Get Along

Mindy Meyer, Rasko, Nof HaGalil

Between our engagement and chasuna, we scoured the entire Eretz Yisroel to find a place to live which would suit our preferences. I personally love traveling around to see different places here, and it’s very empowering to know that each daled amos is also a mitzvah.

I wanted a yishuv, while my husband was more interested in a city, so we settled on (and in) Nof HaGalil. It is a mixture of out-of-town feel and style, with all the advantages of being a full-fledged city. Everyone here gets along, Jews and Arabs, frum Jews and chilonim, and it is perfectly normal to see different kinds of people sitting together. (Yes, this is being written soon after the time of Operation Guardian of the Walls, when there was some major unrest in some other cities with mixed Jewish and Arab populations, but we had absolutely none of that here.)

We are part of a small, warm and close-knit Chareidi kehillah of about 25 young families. There is also a small and similarly-sized group of families connected to the Torat HaChaim yeshivah of Yad Binyamin (formerly of Neve Dekalim, Gush Katif). Although they are culturally similar to Dati Leumi (National Religious), still, they are actually much closer to us hashkafically. They don’t believe in the Medinah (State), nor do they send their kids to the army. Both groups daven together in the same central shul. I like it this way, where there is one place for everyone who wants HaShem in the center of their life.

Both groups also participate together in activities, shiurim, and various courses, and my personal circle of friends is mixed as well. Our chinuch is different though; while our kids may play together with theirs, we send our kids to the Chareidi mosdos in the nearby exclusively-Chareidi neighborhood of Har Yona, while they send to other mosdos. In another area of Nof HaGalil there is also a significant Chabad kehillah, which also includes some Anglos.

In a small community like ours, and in general in what is known as Eretz Yisroel’s periphery (places a bit far from and smaller than the major population centers in the center of the country), there is more leeway; people are more accepting. People from solidly frum homes and more modern ones may all go to the same school, which usually also has smaller classes, allowing for more loving care and attention. This may be similar to out-of-town communities in America. I taught here in a Dati (religious but not Chareidi) school, and they were fine with having a Chareidi teacher.

In many out-of-town kehillos like ours, there is a young atmosphere, where people go after their dreams, and just go with what they believe. People can do their own thing if they want to – I know frum people who homeschool, and are still a part of their communities. Also, anyone who has a skill, whether or not they have an official degree, has a place to put it to use. It’s not like in a big city, with many people already doing everything; here you have a better chance to find a place to express your talent.

Though the kehillah is centered around a kollel, those like my husband, who are working – he’s a rebbi in a cheider in Chadera – are no less a part. The women get together once a month for a program and to shmooze, and being far from family, are all there for each other, helping with meals, babysitting, Shabbos and more, as needed. Recently the entire kehillah went away for a weekend get-together, and it was a beautiful bonding experience.

Although I’m a chutznik (from Gateshead) – and in terms of mentality I will stay a chutznik – I have found that Israelis will be accepting of me as long as I am also accepting of them and open to understanding and appreciating them. Their culture includes telling you straight out what they think, being straight to the point, and no shows. Their attitudes and behaviors, stemming from their different culture, may sometimes drive you mad, but – from my own experience – at the end of the day, they really care, and ultimately, they’ll be there for you “ad hasof” (i.e. entirely, lit. until the end). I know what I believe in and sometimes choose to do things differently than they would – it’s my life, after all – but I do realize that there is a sense of logic to their culture as well, different from mine as it may be.

Learning Hebrew made things a lot easier for me. Don’t be scared of making mistakes: I initially made loads and loads of embarrassing mistakes, but Israelis are very understanding and helpful. The truth is that many people here understand English, even if they say they don’t. A cousin of mine once got on a bus here and started speaking to the driver in English. He responded in Hebrew that he didn’t understand English. She replied in English, “You’re a liar! They told me that everyone here knows English!” to which he burst out laughing, understanding exactly what she had just said…

It was important to me that my kids would be proficient in English at mother-tongue level, so I started an English-speaking gan (kindergarten). The amusing result is that the gan-aged kids in our kehillah know English while many of their parents don’t…

Fulfilling a Dream

I recently fulfilled an old dream of mine, to hike through the Shvil MiYam LeYam (Sea to Sea Trail) which crosses the north of Eretz Yisroel, spanning from the Mediterranean until the Kinneret. It takes three days of trekking from morning to nightfall, part of it going through Nachal Kziv stream. It is relatively family-friendly; I saw a seven-year old doing it too. There are so many such wonderful opportunities here in Eretz Yisroel!

ובשו החוזים וחפרו הקסמים

הבדאי הבטיח בקולו, בקולמוסו ובקלסתרו שמלך המשיח יבוא אלינו עד ראש השנה… העבר (אם לא זכר הגמרא, איך נעלמו ממנו גם דברי ספר חיי מוהר”ן).

נו, אז הוא אמר!

עדיין אין מלך ואין סנהדרין (לקבל אותו ואף להרוג נביא שקר) ואין עוד נביא אמת ואין רועה נאמן…

“וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום.” זולת “שלום”, כמובן.

“ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים…” (ע’ מה שרמז בזה בלקו”מ על ביטול מנהיגים של שקר).

“והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו” וישארו באומן.

בע”ה בא יבא גואל צדק לא יאחר, ויתקים בנו:

ועמד ורעה בעז ד’ בגאון שם ד’ אלהיו וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ.

והיה זה שלום ארו”ש כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנתינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם.

ורעו את ארץ ארו”ש בחרב ואת ארץ נמרד בפתחיה והציל מארו”ש כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו.

והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת יהוה כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו.

אכי”ר!

חשכת הגלות בעוונותינו הרבים – ותשובה היא התשובה, כפשוטו

הגיע הזמן לחזור בתשובה / הרב אריה סגל

הכל מכירים את מאמר רז”ל “כל דור שלא נבנה ביהמ”ק בימיו כאילו נחרב בימיו”. וכולנו – יודעים, כי אם רצוננו בבנין הבית ובהשבת השכינה לציון, צריכים אנו לתקן את העוונות
המעכבים, וראוי לנו להתבונן בחטאים הגורמים לחורבן ולתקנם ולשוב לפני ה’.

כתב הרמב”ם בתשובה לחכמי מונטשפלייר על דבר השפעת המזלות, כי “זאת האמונה היא אשר החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו בבית ראשון, כי יען והאמינו בהשפעת הכוכבים – שמו את עיקר בטחונם בהם ולא עסקו בלימוד חכמת המלחמה והכנת כלי זין וכיו”ב, וע”כ נפלו”. הנה לקח הרמב”ם את הדבר הידוע שנחרב בעוון ע”ז ופירשו כן. ולמדנו מתוך דבריו – – הקדושים לימוד גדול, כי אף שעל חטאם חרב, מדרכי הנהגתו ית’ כי החטא עצמו הוא אשר יביא את העונש, ככתוב “תמותת רשע רעה”. וכן מצאנו במצרים, שטבעו בים בעוון רדפם – אחר ישראל, והנה רעתם היא היא זו שהכניסתם לים, וממילא טבעו. וכיו”ב י”ל על שנאת חנם שהחריבה את הבית השני, שמדרכי הנהגתו ית’ להביא ששנאה זו תביא את החרבן כאשר לא התאחדו להלחם באויבים כראוי, ועי’ בספר יוסיפון. וא”כ אף אנו כאשר נרצה לידע את העוון – אשר בגללו רחק קץ גלותנו, יכולים אנחנו להתבונן במה שמעכב כאן את בנינו ולדרוש מתוכו
את העוון שיש לנו לשוב ממנו, וה’ יעזרנו על דבר כבוד מלכותו.

והנה כשנתבונן מהם הדברים המעכבים, נראה כי שלשה הם –

האחד שנאת חנם. ואין עיקר הכונה לשנאה ששונא אחד את רעהו, שאף שעוון גדול הוא, – מ”מ אי”ז המעכב את הבנין. אלא עיקר הדבר מכוון לשנאה ששונאים בני קהילה פלונית את בני עדה אלמונית, ובני ישיבה פלמונית את רעותה, וכיו”ב, שכן כך עוד אין אפשרות לבוא כאגודה אחת אין יכולת לעשות דברים ציבוריים [ויש צורך להאריך, אך אין מקום…]. ואף – שכמובן, הקהילה שלי היא הצודקת בכל, ואלו מן הצד השני אינם אלא טועים או חוטאים – מ”מ יש לדעת, כי זה המחריב את ביהמ”ק. ואם יש את נפשך לומר כן ‘נחריב את הבית, נגלה – את ישראל’ וכו’ וכו’, ובלבד שנמשיך להלחם את מלחמת הקודש נגד … כי אז אין מילה בפי. אך אם מבין אתה את אשר לפנינו, דע כי ישנה צורה איך אחים מתוכחים, וכיצד רבים. וכאשר תתקן אתה את עצמך ואני את עצמי, אט אט ילך העולם ויתוקן, ותחזינה עינינו. וכמובן, כי אף מריבה שבין איש לרעהו נכללת בזה, כי כשננהג כרצון ה’ וציוויו בין אחד לשני, נקוה שתתפשט הנהגה זו אף בין צבור לצבור עד שנתקבץ כאיש אחד חברים.

השני הוא הבטחון. כי כשתשאל אחד למה לא תקום ותבנה, יענה כי האמריקאים לא מרשים והאירופאים יטילו סנקציות והערבים יפתחו בטרור וכיו”ב. והוא, כי לא האמינו בה’ ולא בטחו בישועתו. וכמו שקוננו באיכה “בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע מצרים שלחנו יד אשור – לשבוע לחם”. והכהן המשוח זועק בדבר ה’ “אל ירך לבבכם אל תיראו אל תחפזו ואל תערצו – מפניהם כי ה’ א להים ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם”. ואם תאמר – בלבבך גדול בטחוני בה’ והוא יבוא ויושיע ואני אשכב על מטתי, דע לך שאין זה מחוזק בטחונך, כי אם מחולשתו. וכבר אמר הנביא “מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר – קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל” וכו’, וכהנה רבות, כי הבטחון האמיתי הוא שבבטחון על ה’ שיעזרך באשר תעשה, תלך ותפעל. וע”כ כל אחד יש לו לחזק את בטחונו בה’ באהבתו אותנו ככלל ואת כל אחד מאיתנו כפרט, ולעשות, וה’ יצליח בידינו

השלישי הוא ביטול ידיעת התורה, שכל זמן שלא נדע את דבר ה’ לא נוכל לעשותו בין אם משום אי ידיעת המציאות או משום אי ידיעת התורה. דרך משל מי שאינו יודע מהם – החלבים, לא יוכל להקריבם ע”ג המזבח, כ”ש מי שאינו יודע מקומו, וכן מי שאינו יודע אם הלכה בצורת האולם כרמב”ם או כראב”ד, לא יוכל לבנות, וכיו”ב עד אין מספר. והחטא בזה מתחלק לב’ הא’ עצם אי הידיעה, שנצטוינו על ידיעת התורה, ואין לך אלא שופט שבימיך. – – ואם כפי חכמת בני הדור הלכה כראב”ד, הרי שזה דבר ה’ אלינו, ואכמ”ל. והשני שישנם אשר – יודעים, אלא שאינם עושים את אשר בדעתם. דרך משל אם יסבור אחד שיודע הוא כי – התכלת הנהוגה כיום אינה זו שנצטוינו עליה, הרי שכדין וכהלכה אינו מטילה בציציותיו. אך אם בלבו סבור שזו התכלת, אלא שאינו הולך מסבות חיצוניות כלשהן, ואפילו אם מבחינת ההלכה אינו עובר, כגון שהקנה טליתו לאחר, והרי כל זמן שלא יהא לנו ברור שזו היא התכלת לא יהא לנו בגדי כהונה ואפילו של כהן הדיוט משום אבנטו, וא”כ חטא זה הוא מעכב את הקרבנות, ועידן ריתחא הוא, אשר אנו נענשים בבטול המקדש מחמתו. וע”כ יש לכל אחד להשתדל בלמדו את התורה לחתור בכל יכלתו לברר את ההלכה ואת הכרעתה, ואף לא ירפו ידיו מלברר בירורים במציאות כאשר נצרך, ואף זה מכלל מצות ת”ת. ואם הגיע להוראה כאשר יידע את אשר לפניו, יקיים את אשר בירר, וגדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים שמחמיר מחמת הספק

ואין הכונה בדברים אלו להסיט את העיניים אל המציאות התחתונה ולומר כי היא מעכבת את הכל, אלא אדרבה לישא את עינינו לאבינו מלכנו שבשמים, ומדרך הנהגתו נשמע את דבורו. – ועל דרך זו יוסיף כל אחד להתבונן דברים אלו שקצרנו בהם מאד, ובדברים אחרים כפי הדעה אשר חננו ה’, וכאשר יתקן את עוונותיו המעכבים והמהרסים, יזריח ה’ בלב אחרים את אור המצוה עד אשר נראהו עין בעין בשובו אל נוהו.

Download (PDF, 41KB)

(מרשימת התפוצה של ארגון קדושת ציון)