השליטים הופכים את אנשי הדת למשרתיהם, ובאמצעותם מגיעים אל מעמקי נפשו של כל אדם

מתוך כתבתו של תמיר דורטל באתר מידה:

הרצון להפריד בין הדת למדינה בישראל מעורר לעתים תכופות תרעומת וחששות רבים מחמת דחיקת רגליה של היהדות מן המרחב הציבורי, ולמעשה מעצם עיקור הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. מצד שני, אם ננסה לבחון ולתור אחר מקרה לדוגמה בו ההפרדה בין דת ומדינה לא הרעה, אלא אף היטיבה במידת מה עם האופי הדתי-מסורתי של אומה, ניתן להציע את ארה״ב. למעשה, על פי פרמטרים רבים, ארה״ב נחשבת למדינה הדתית ביותר באופייה ובאופי אומתה מכל מדינות העולם המערבי-נוצרי, על אף ואולי אף הודות להפרדה בין דת ומדינה.

על הצלחתה של ארה״ב בעיגון מקומה וחשיבותה של הדת לאזרחיה הן בחיי הפרט והן במרחב הציבורי, לעומת ניתוקה ממוסדות וממנגנוני השלטון, מרבה לדבר ההוגה הצרפתי בן המאה ה-19 אלקסיס דה טוקוויל, בספרו ׳הדמוקרטיה באמריקה׳. דה-טוקוויל, ששני הוריו ומשפחותיהם היו קורבנות לטרור שליווה את המהפכה הצרפתית, ראה לנגד עיניו כיצד הדת בארצו, שקודם לכן הייתה דת המדינה במסגרתה אנשי הממסד הכנסייתי-קתולי היוו חלק משמעותי בניהול השלטון, מודרת כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי ובוודאי מוקצית מחמת מיאוס ממוסדות השלטון.

במסעו לצפון אמריקה שארך מספר חודשים, כחלק מדו״ח שנשלח לחבר על מערכת בתי הסוהר בארה״ב, דה-טוקוויל התפעם והתרשם עד מאוד כיצד במדינה חדשה וצעירה זו נמצא דווקא ביטוי עמוק ושורשי לחשיבות הדת בחייהם של אזרחיה, הנובע בעיקר מצמיחתה מלמטה מתוך הקהילות האזרחיות וביוזמת חבריהן. כך כתב דה טוקוויל בספרו:

בצרפת ראיתי כמעט תמיד איך רוח הדת ורוח החירות צועדות בכיוונים מנוגדים. אבל באמריקה מצאתי אותן דרות בכפיפה אחת: יחד שלטו על אותה ארץ. מיום ליום גבר רצוני לגלות את סיבותיה של תופעה זו. כדי להגיע אל שורש הדבר, חקרתי ודרשתי אצל אנשים מבני כל האמונות; בעיקר תהיתי על קנקנם של כוהני הדת, שהרי הם משמרי האמונות השונות ויש להם עניין אישי באריכות ימיהן…

מצאתי שכל האנשים האלה נחלקו ביניהם בפרטים בלבד, אך את שליטתה השקטה של הדת בארצם ייחסו כולם בעיקר להפרדה הגמורה של הכנסייה מן המדינה. איני חושש לומר, שבעת שהייתי באמריקה לא פגשתי אפילו באיש אחד, בין מאנשי הכמורה ובין מן המאמינים הפשוטים, שלא הייתה לו אותה דעה בנקודה זו. מתוך כך התחלתי לבחון ביתר תשומת לב את המעמד שתופסים כוהני הדת האמריקנים בחברה המדינית. להפתעתי נודע לי שאין הם נושאים בשום משרה ציבורית. לא ראיתי אף אחד מהם במערכות הממשל, והתברר לי שאין הם מיוצגים אפילו בבתי המחוקקים” (דה טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, ירושלים תשס״ח, 311)

מעבר לכך, טוקוויל התייחס בפרוטרוט גם לבעיות הטמונות בעצם נשיאתם של אנשי הדת במשרה ממלכתית בחסות המדינה:

גם אין אני מהסס לקבוע שכמעט בכל האומות הנוצריות של ימינו, קתוליות כפרוטסטנטיות, צפויה לדת סכנה שתיפול לידי הממשלה. אין זאת אומרת שהשליטים מצרים עינם יותר מדי בזכות להכריע בשאלות של עיקרי אמונה, אלא שהם נוטלים להם שליטה גדולה יותר ויותר על רצונם של האנשים המלמדים אותם; הם שוללים מן הכמורה את רכושה ומשלמים לאנשי הדת משכורות; הם מטים לשימושם ולתועלתם את השפעתה של הכמורה, והופכים את אנשי הדת לשלוחיהם, תכופות למשרתיהם, ובאמצעותם הם מגיעים אל מעמקי נפשו של כל אדם” (שם, 751)

כלומר, על סמך דבריו של דה טוקוויל, אנו יכולים לומר כי למעשה אנשי הדת בארה״ב נזהרים מלקבל כסף ציבורי העלול להכתים את דמותם הרוחנית והטהורה, בל ידבק בה רבב שחיתות של כסף ציבורי הנלקח בכפייה. לא רק שהם אינם משמשים כחברי כנסת או שרים, הם אף מקפידים שלא להחזיק במשרה הנמצאת תחת חסות הרשויות המוניצפליות או מוסדות הציבור הממלכתיים, בבחינת עובדי מדינה. ליטת דה טוקוויל, דרך לחזק את היהדות היא להפריד אותה מכוחה האדיר והמפתה של המדינה, שכן הפיתוי הוא ברור – כסף והשפעה ציבורית הם אמנם נוצצים מאוד, אך עלולים לגבות מתדמיתה של היהדות מחיר כבד.

המשך לכתבה המלאה כאן…

Asset Forfeiture Is Not This Bad in Israel… (Yet?)

Waitress Gets $12,000 Tip. She Tells Cops. Cops Keep $11,000.

Written by Gary North on April 10, 2012

A waitress was left a $12,000 tip. She was suspicious. She called the cops.

The cops told her she would get it back after 60 days if no one claimed it.

The police department then kept $11,000 and gave her a $1,000 reward.

She is suing the police.

Basic to confidence in civil government is the belief that the police are not corrupt, that they are dedicated to protecting citizens. But then asset forfeiture laws enable the police to confiscate currency on the assumption that currency must be the producer of illegal behavior. They don’t bother to prove this. They just keep the money. The courts generally uphold the police.

Is this legalized theft? Of course.

In the waitress’s case, the cops say it’s drug money. Proof? None.

The cops promised to return the money in 60 days. After 90 days, she complained.

The police department then gave her a $1,000 reward.

When the media got hold of the story, the police department clammed up. OIn what basis? It’s an ongoing investigation.

Nixon called this stonewalling. But he was not a crook. He said so. The police are not crooks, either. Just ask them.

Police argue that the money had a strong odor of marijuana and therefore falls under a law that allows for forfeiture of the money because it was in the proximity of a controlled substance, the lawsuit states. But there were no drugs in the box and Richie said he believes this law is not being used correctly.

What is the evidence? The cops asked their dog. “A police dog also performed a sniff test on the money and, according to the dog’s handler, discovered an odor.”

Two of Knutson’s co-workers, along with her son Brandon, were at the Fryn’ Pan the night she discovered the money. Her co-workers say they did not smell marijuana.

“I know the smell of marijuana,” Nickolas Fronning, a line cook at the Fryn’ Pan, said in an affidavit. “I can also assure you that there was no smell of marijuana on the bills or coming from the box.”

Like the dog, I detect an odor. It’s not marijuana.

Asset forfeiture rewards corruption. It is happening all over the English-speaking world. It has been since the mid-1980s. Police departments love the asset forfeiture laws. It’s like money in the bank.

It costs the property owner on average $10,000 in legal fees to get his property back. The cops kept $11,000. That makes good economic sense. Do the math.

Just don’t count the cost of the public’s loss of trust in the criminal justice system. That doesn’t count. Doubt me? Ask the dog.

Continue Reading on abcnews.go.com