| [פורסם בתחומין טז 458] א. הר הבית ההלכתי והר הבית הארכיאולוגי ב. הר הבית לפני ימי הורדוס 1. ממדי הר הבית 2. הסטווים 3. הביצור הצפוני 4. סיכום ג. הרחבת הר הבית בימי החשמונאים ועל ידי הורדוס 1. תוספת להר הבית בצפון ובדרום 2. הורדוס לא הרחיב מזרחה 3. הרחבה לדרום בימי החשמונאים 4. הרחבת הר הבית בכיוון מזרח-מערב 5. מקומו של הכותל המערבי של הר הבית המקודש 6. סיכום ד. ה’בירה’ והאנטוניה 1. ה’בירה’ של יוחנן הורקנוס 2. האנטוניה של ימי הורדוס 3. סיכום ה. תיחום הר הבית המקודש ומקום האנטוניה 1. הדרך לקביעת תיחום הר הבית המקודש 2. קביעת מקום החומה הצפונית 3. מקום ה’בירה’ והאנטוניה 4. קביעת תחומי הר הבית המקודש לפי שיעורים שונים של האמה 5. סיכום ו. מקום בית המקדש בהר הבית 1. מרחק חומות העזרה מחומות הר הבית 2. כיוון מבנה בית המקדש והעזרות 3. מפלסי העזרות והמקדש 4. פני הסלע בבית המקדש ובעזרות 5. סיכום ז. בחינת הדעות השונות על מקום בית המקדש בהר הבית 1. השיטה הצפונית 2. השיטה הדרומית 3. השיטה המרכזית ח. סיכום v v v כשהקב”ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר: “הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית… [הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם]” (יחזקאל מג,י-יא). – אמר לו הקב”ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקב”ה: גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית. (תנחומא ויקרא, צו יד) v v v מרובות הן ההצעות המנסות לקבוע את תחום הר הבית הקדוש בקדושת ‘מחנה לויה’ ואת מקום בית המקדש בהר הבית.[1] במאמר זה מותווית הדרך לקביעת תחום הר הבית המקודש ומקום בית המקדש, באופן שיתאים לידוע לנו מהמקורות הכתובים ולממצא הטופוגרפי והארכיאולוגי של הר הבית. דרך זו משלבת מידע ממקורות שונים ודורשת התאמה ביניהם, ועל כן ניתן בעזרתה לבסס את ההצעות התואמות את המקורות והממצאים ולדחות את האחרות. קביעת תחומי הר הבית המקודש (לפי שיעורים שונים של האמה), נעשית על ידינו לפי שתי נקודות אחיזה בהר הבית, והן: החומה המזרחית, והחומה הצפונית של הר הבית – אותן ניתן לאתר לפי הפינה הצפונית-מזרחית של ההר. לאחר מכן נבחנות הדעות השונות למיקום המקדש והעזרות בהר הבית תוך התייחסות לתחומי הר הבית כפי שהתבררו תחילה, ולשיעורים שונים של האמה. המסקנה מהדרך בה נקטנו ותוצאותיה מחזקת את המסורת המקובלת כי מקום קדש הקדשים ואבן השתיה הוא ב’כיפת הסלע’. שימוש בשיעור גדול של האמה – 58 ס”מ, או בשיעור קטן – 44.4 ס”מ, אינו מתיישב עם הפרטים הידועים לנו על הר הבית והמקדש. א. הר הבית ההלכתי והר הבית הארכיאולוגי‘הר הבית’ הוא כינויו של הר המוריה אשר עליו נבנה המקדש הראשון (דברי הימים ב ג,א). השימוש בשם הר הבית במקורות חז”ל מצטמצם לחצר החיצונה של המקדש, שהיתה מוקפת חומה וסבבה את העזרה, והיא שהיתה קדושה בקדושת מחנה לויה – “מפתח הר הבית ועד שערי ניקנור מחנה לויה” (תוספתא, כלים בבא קמא א,י; ספרי במדבר, נשא א; בבלי, זבחים קטז,א). שער ניקנור היה השער המזרחי של העזרה, והר הבית הוא אם כן השטח שבין חומת הר הבית לבין חומת העזרה. הר הבית – ‘מחנה לויה’ – הוא הרביעי בדרוג הקדושות בארץ ישראל (משנה כלים א,ו-ח). לעזרה עצמה דין ‘מחנה שכינה’ ולירושלים דין ‘מחנה ישראל’. קדושת מחנה לויה חלה רק על החצר החיצונה שהיתה בתוך חומות ההר של ימי בית ראשון. השטחים שהתווספו להר הבית בתקופת בית שני לא קודשו בקדושת מחנה לויה, למרות שחומה הקיפה אותם יחד עם השטח המקורי של ימי הבית הראשון. הם אמנם מכונים בפי כל בשם ‘הר הבית’ אך קדושתם כקדושת ירושלים. יש אפוא להבחין בין הר הבית ההלכתי – השטח שקודש – לבין הר הבית הארכיאולוגי הגדול יותר. הגדלה של הר הבית לדרום נעשתה כנראה בימי החשמונאים, ואילו על הורדוס ידוע לנו כי הכפיל את שטחו של הר הבית. הסיבה להבדל בין קדושתם של חלקים שונים בתוך הר הבית של ימי בית שני היא ההלכה הדורשת תנאים מסוימים כדי להחיל את קדושת ירושלים והעזרה על שטחים שנוספו להם. תנאים אלו נמנים במשנה (שבועות ב,ב): “שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר… וכל שלא נעשה בכל אלו, הנכנס לשם – אין חיבין עליה.” הואיל ואנו גורסים במשנה כרב הונא (שבועות טז,א) שיש צורך “בכל אלו” המנויים בה, ולא “באחת מכל אלו”, די בחסרונו של אחד הדברים המנויים במשנה כדי שלא יהיה ניתן להחיל את קדושת העיר או העזרה על שטח שנוסף להם. כך היה בימי בית שני שלא היה בהם לא מלך ולא אורים ותומים (שם). קדושת ירושלים והמקדש נובעת לכן רק מכח ה”קדושה הראשונה (של דוד ושלמה – רש”י) שקידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא” (שם). מסיבה זו אומרת הגמרא בשבועות (שם) כי הקידוש שעשה עזרא ללא מלך וללא אורים ותומים “זכר בעלמא הוא דעבד”, וכך פסק גם הרמב”ם (הל’ בית הבחירה ו,יד). עלינו לכן להסיק כי מקורות חז”ל העוסקים בנושאים הלכתיים ומשתמשים בשם ‘הר הבית’ מתייחסים לשטח ההר שקודש. הרמב”ם מביא את ההלכה של תוספת לעיר ולעזרות בסגנון מיוחד. הוא כותב (שם הל’ י) כי בית דין יכול “למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו”, ואין הוא מביא דוגמא להגדלת שטח הר הבית עד מקום שירצו בירושלים. היו שדייקו מכך כי אמנם את העזרה ניתן להגדיל עד מלוא שטחו של הר הבית, וכן ניתן להגדיל את שטחה המקודש של ירושלים ללא הגבלה, אך את הר הבית לא ניתן להגדיל אל מעבר לתחומי ההר המקוריים, גם כשקיימים כל הדברים המנויים במשנה. הסיבה לכך היא כי הר הבית הוא הר המוריה אשר גבולותיו הטופוגרפיים מוגדרים, ולכן לא ניתן לחרוג מהם.[2] לסיכום, הפרטים העיקריים היכולים לסייע בקביעת תחומי הר הבית המקודש הם: א. תחומי הר הבית שלו קדושת מחנה לויה הם תחומי ההר בימי בית ראשון. ב. גודלו המירבי של הר הבית המקודש מוגבל לגבולות הטופוגרפיים של הר המוריה. ג. שטחו של הר הבית הוכפל בימי הורדוס, אך נראה כי לפניו – בימי החשמונאים – הורחב הר הבית לדרום. ד. כדי לאתר את גבולות הר הבית המקודש עלינו לאתר את גבולות הר הבית בראשית ימי החשמונאים. המשך לקרוא… מאתר מכון צומת, כאן. | 