בס”ד.
השבוע נערך בישוב אביתר ביקור חיזוק מיוחד, על ידי משלחת נציגים של כמה עשרות אברכים ובחורי ישיבות חרדים, מהארגון החרדי “קדושת ציון”, בראשות כמה מרבני האגודה, ובהשתתפות חבר מועצת העיר ירושלים הרב יוני יוסף, נכדו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל.
במהלך הביקור מסרו הרבנים שיעורים בבית המדרש “עץ יהודה” ע”ש יהודה גואטה הי”ד.
לסיום הביקור נטעו כרם ביישוב, כאשר כל אחד מהרבנים כובד בנטיעת גפן אחת.
הרבנים ציינו את התגשמות נבואת “עוד תטעי כרמים בהרי שומרון” וחתמו בייחול להשלמת הנבואה “כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל ה’ אלוקינו“.
צפו:
מתוך השיערים.
יו”ר האגודה הרב יהודה אפשטיין פתח בגודל מצוות כיבוש הארץ, בהדגישו שמצוות יישוב ארץ ישראל איננה רק לשבת בארץ אלא גם להוריש ממנה את הגויים ולשלוט בכל מרחביה.
הרב שמואל מלוביצקי שליט”א – מרבני חסידות סלונים, שיתף את הנוכחים על קורותיו בארץ הקודש, כיצד נאחז והתיישב בארץ עוד מהיותו בחור צעיר, וקיים בגופו ‘פה אשב כי אויתיה’ ומעולם לא יצא לחו”ל, אף לחתונות אחיו הקרובים (!), ובירך בחמימות את המתיישבים הנחושים ואיחל להם שעם התבססות מושב זה וגידולו – יקומו ויבססו עוד ועוד התיישבויות, ויפרצו ימה וקדמה צפונה ומזרחה.
הרב מנחם מנדל טוביאס שליט”א – אב”ד דרכי שמואל בבני ברק, הביא מדברי השל”ה הקדוש בשבח הארץ על חובת לימוד חיבת הארץ ו”חיבוב מולדתינו הקדושה” כדי שלא תישכח מאיתנו חביבות המצוה הקדושה של יישוב הארץ. הוא שיבח בהתרגשות את הנוכחים ופעילי ההתיישבות אשר זוכים לפעול בגופם למען הארץ, באמרו כי הוא מקנא בהם ומתחזק מהם…
הוא הוסיף הביא מדברי האדמו”ר רבי יואל מסאטמר זצוק”ל אשר קרא ‘יהי חלקי עם עושי המצוות ולומדי התורה בארץ הקודש, אשר תורתם ומצוותיהם הינם בדרגה אחרת לגמרי מאשר בחו”ל, ויהי חלקי עמהם’.
הרב יצחק ברנד שליט”א – ראש מכון ומחבר ספרי “בריתי יצחק” ביאר את ההכרזה ‘חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו’, באמרו שכאשר כובשים ומיישבים עיר בישראל ומשרים בה את השכינה הקדושה השורה בתוך בני ישראל, אז נקרא המקום ‘ערי אלוקינו’. הוא עמד על כך שהתואר לקב”ה נאמר בכל יום בראשית תפילת שמונה עשרה – ‘אלוקי אברהם יצחק ויעקב’ נאמר דווקא כאשר קיימו האבות את מצוות ‘לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך’ כפי שרואים מדברי המדרש. הוא גם הוסיף ודיבר בכאב על מצבו הנורא של הר הבית בית חיינו ותפארתינו אשר שועלים על שתים מהלכים בו, ועל חובת האחיזה במקום. ובירך את המתיישבים אשר מוסרים נפשם על ההיאחזות בחבלי ארצינו הקדושה.
חבר מועצת ירושלים הרב יוני יוסף הי“ו דיבר בהתרגשות על היישוב היפה שהוקם בפתע פתאום , והסביר באריכות כיצד ישוב הארץ הוא המציאות המנתצת אל כל אמונות השוא של כל הדתות הנוכריות – הנצרות והאיסלם. ומשום כך הנוצרים – האירופאים והאמריקאים – כל כך מתנגדים בכל כוחם לישוב הארץ למרות שאין להם כל אהבה לפלסטינאים המוסלמים – החולקים על אמונתם, אבל הכל כדאי כדי שלא תיסתר אמונתם הרופפות המתנפצת אל מול עיניהם הכלות. הוא האריך לספר על חיבת הארץ של אביו הרב יעקב ופועלו למען ההתיישבות.
Women have been serving in the IDF since its formation. For many Jews, the site of a woman in uniform is a source of pride. Many are unaware, though, that women serving in the army is halachically problematic according to all mainstream poskim – both charedi and passionate Religious Zionist.
In light of recent reports of an increase in assaults against women in the IDF, as well as reports that some religious women are being persuaded to join the army against their better judgment, The Jewish Press decided to interview Avner Porat, policy director of Chotam, a Religious Zionist organization that aims to place Judaism at the center of public life in Israel.
The Jewish Press: Chotam insists that a young religious woman “doesn’t belong in the army, not because of a lack of capability, but because of her obligation to protect her future spiritual standing.” What do you mean?
Porat: While women can successfully perform a wide range of activities, the army is no place for a woman – especially if she’s religious. The mission of an army is to conduct warfare and kill the enemy. This requires attributes opposite to the female character, which is noted for nurturing and giving.
Military service is characterized by callousness and abrasiveness, which can cause lasting emotional damage. Furthermore, the environment in the army is largely non-religious in nature with men and women together day and night, week after week. This immodest situation can adversely affect a person’s religious devotion.
Regarding male soldiers, the situation cannot be avoided because necessity demands that our country have a powerful army. Today, however, with Israel’s increasing population, Tzahal could get by without female soldiers.
Ever since Israel’s pre-statehood battle for Jewish independence, women have fought in the army. What’s changed?
In Israel’s War of Independence, we didn’t have a choice. We were very few in number. We were vastly outnumbered by Arab forces, and everyone who could hold a rifle was needed.
Today, that isn’t the situation. We have far greater manpower, and very often soldiers complain about having nothing to do. Many countries get by without a law requiring women to enlist in the military. We could, too.
What’s the halachic basis for Chotam’s assertion that women don’t belong in the army?
The Gemara states, “It’s a man’s nature to make war, and it’s not a woman’s nature to make war” (Ketubot, 2:2; see also Chinuch, 520, 5-7).
From The Jewish Press, here.
We once mentioned Rabbi Alshich’s interesting theory Mashiach is waiting not at the gate to Rome in Chutz La’aretz, but Ruma, an ancient Galilean town.
More support for this can be found in “Doorways to Redemption“, a Mishpacha magazine tour guide column by Rabbi Ephraim Schwartz:
Quote from Mishpacha:
The Seder Hadoros, in fact, writes that the famous story of Kamtza and Bar Kamtza that led to the Churban, concluding with Bar Kamtza traveling to “Rome” where he convinced the ruler of the disdain the Jews had for him, took place right here. If this is indeed the “Rome” being referred to, it means that here is where the destruction started, and it is from here that Mashiach is waiting to redeem us.
Judaism has mostly devolved into legalistic loopholes.
In Wikipedia’s page on “Jewish Humor”, the following mockery is presented as “in the tradition of the legal arguments of the Talmud, one prominent type of Jewish humor involves clever, often legalistic, solutions to Talmudic problems”:
Q: Is one permitted to ride in an airplane on the Sabbath?
A: Yes, as long as your seat belt remains fastened. In this case, it is considered that you are not riding, you are wearing the plane.
This isn’t just the outsiders’ take (per Berachos 17a, שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה); I heard this “joke” from many observant Jews, as well!
Who can blame a layman for thinking this way?!