תשובה: יש תקוה גדולה בכל עת

ארי גולדוואג שר…

מילים ולחן: אליהו דואק – עפ”י משל של הרב בנדר זצ”ל וליקוטי תפילות ח”א ס’

עיבוד והפקה מוזיקלית: גלעד חן יחיה
שירה: ארי גולדוואג, אלעד עמדי
בס, גיטרות, קלידים ותכנותים: גלעד חן יחיה
תופים: אביחי קצב
מיקס ומאסטרינג: גלעד חן יחיה
~~

מילים:

משל ציור שמן עתיק
של אומן גדול ותיק
נקנה במאות אלפי שקלים
גם כשדהה ורובו סדקים
קרוב בירושה אותו קיבל
לעברו כלל לא הסתכל
לבסוף ידע במה זכה
את חתימת האומן זיהה

פזמון:

יש תקוה גדולה בכל עת
ולא תדע עוצם רחמיו
על הרוצים לשוב אליו באמת
חדש עצמך
יש תקוה גדולה בכל עת

אל תאמר עוונותיך איתך
לשוב אי אפשר לך
על ימיך חוס ורחם
כל שבליבך ספר לשם
ציור צורה בתוך צורה
של אדון בעל הבירה
גם אם יסדק יתלכלך וידהה
תמיד יקר בן המלך יהיה

יש תקוה גדולה בכל עת…

יום השנה לפטירת הגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זילברמן זצ”ל

האמת והשלום אהבו – 24 שנים לפטירת איש האשכולות הגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זילברמן זצ”ל – והמסר לימינו אנו

יום שלישי, י”ח אדר התשפ”ה
היום יחול יום השנה למורי ורבי הרב יצחק שלמה זילברמן זצ”ל, ובשל אישיותו היחודית, קשה מאד להקיף במאמר קצר ולו משהו ממנה, ובכל זאת – פטור בלי כלום אי אפשר. מסופר על הגאון רבי נפתלי טרופ זצ”ל, ראש ישיבת ראדין, שהזדמן למקום מסוים עם שלושה חסידים, אשר כל אחד מהם סיפר על הרבי שלו מעשה מופת, כיצד הקב”ה גוזר והצדיק מקיים. אחר שסיימו לספר איש איש אודות רבו, פנו לרבי נפתלי ואמרו לו – “הלא אתה תלמיד מובהק של מרן החפץ חיים, אולי תספר לנו גם סיפור על הרבי שלך, כיצד הקב”ה גוזר והצדיק מקיים…”. השיב להם רבי נפתלי – “צר לי לאכזב אתכם, אבל על החפץ חיים אני יכול לספר רק מופת אחד – שכל מה שהקב”ה גוזר – הצדיק מקיים…”.
אם רוצים לתמצת את אישיותו של הרב זילברמן במשפט אחד, ניתן לומר שכל מה שהקב”ה גוזר – הצדיק מקיים. איני מדבר רק על כל הלכה פסוקה, לרבות הלכות שנשתכחו עם השנים כמו צורת לימוד התורה לתינוקות של בית רבן שנקראה על שמו, כמו הליכה עם תפילין כל היום, גם לא על הלכות שהצריכו ברור מעמיק כמו חידוש התכלת בימינו או מנהגי הגר”א השונים, בהם דבק בכל אורחותיו אחר שברר וליבן את יסודות ההלכה. אני מדבר גם על מידות נכונות, עניני אגדה, דברים שבעיני ההמון – גם המון הלומדים – נחשבים לקישוטים נאים להלכות, והוא התיחס אליהן ברצינות תהומית. 
הרב זילברמן יכל להתיגע על פרושה המדויק של משנה במסכת אבות כפי שמתיגעים אחרים בסוגיות החמורות שבמסכת בבא קמא או יבמות. הוא יכל לברר שוב ושוב מה הגדר המדויק של “הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות” ולרדת לעומקה של משנת “איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם – כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם” – כיצד מקיימים את המשנה הזאת בתכלית הדקדוק. וגם אם נער בן 15 הקשה קושיה שנראית לו ראויה, הוא היה מסוגל לפתוח את הסוגיה מחדש וללמוד אותה באותו חשק ובאותה חדוה גם אחר מאות פעמים. והכל – על-מנת ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות.
הרב זילברמן לא זע ולא חת מפני איש, ולכן לא חשש להביע את דעותיו הברורות בנושאים רבים גם כאשר הדברים לא היו מקובלים בקרב הציבור החרדי. אהבתו לארץ-ישראל בערה בלבו והבנתו את תהליך הגאולה בו אנו מצויים על-אף כל התלאות הגשמיים והקשיים הרוחניים – הבנה זו הציבה אותו לא אחת בעמדה שונה מזו המקובלת בציבור החרדי, אך האמת תמיד הייתה נר לרגליו, והוא לא חשש להנחיל אותה הלאה.
ובימים אלו, בהם גורמים כאלו ואחרים מנסים לשסות את הציבור הדתי-לאומי והחרדי זה בזה – חשוב להעלות את מורשתו של הרב זילברמן גם בנושא הזה. בשל תפיסתו הגאולית, אותה ינק מהגר”א והרמח”ל רבותיו המובהקים, רבים מבני התורה שבקרב הציונות הדתית שחרו לפתחו ונטלו ממנו עצה ותושיה. על-אף היותו נטוע היטב בציבור החרדי מבחינת אורחות חייו, סגנונו, והבנתו כי זהו הציבור בו הוא רוצה לגדל את ילדיו – מעולם לא התבלבל בין העיקר למעטפת, בין התוכן לקליפה החיצונית, בין חובתנו לעשות רצון ה’ לבין הסגנון התרבותי במסגרתו כל אחד מאתנו בוחר לממש רצון זה.
הרב זילברמן קיים בנפשו את הפסוק “חבר אני לכל אשר יראוך” כפשוטו – לא ‘לכל אשר שייכים לקבוצה שלך’, אלא ‘לכל אשר יראוך’ באשר הם. לתלמידיו שבקרב הציונות הדתית אשר באו לשאול אותו האם לשנות את צורת הלבוש, צבע הכיפה וכיוצא בכך ולהפוך לחלק אינטגרלי מהציבור החרדי, נתן תשובה מושכלת איש איש לפי עניינו ומצבו, כאשר שני גורמים מנחים אותו במתן התשובה – כיצד יוכל אותו אדם לעבוד את ה’ בצורה הנכונה ביותר, וכיצד יוכל להשפיע על אחרים בצורה הטובה ביותר לעבודת ה’. היו כאלו שהמליץ להם לעבור לציבור החרדי, בעוד שלאחרים המליץ שיותר טוב שישארו בציבור הדתי-לאומי. תמיד בחן מהי העצה הנכונה עבור אותו אדם לאור מכלול הנתונים.
כזה היה הרב זילברמן – איש האשכולות ואיש המשקלות. תמיד שקלל את הנתונים, ואף פעם לא נטה לקיצוניות שאינה במקום. רק אנשים שטחיים שאינם מבינים – סברו כי מדובר באדם קיצוני, אך לאמתו של דבר לא היה אדם שקול ממנו. נוהג היה לומר, כי הוא לא מתפעל כאשר מספרים על מישהו שבמשך ששים שנה לא הפסיד תפילה בהנץ החמה. וכי מעולם לא הייתה לו מצוה שהיה חייב לעסוק בה בכל השנים הללו, ואשר הייתה דחופה יותר? אף פעם לא הוצרך ללוות ילד לבית חולים, או יולדת? “ממה אני כן, מתפעל?” – היה שואל, ומשיב – “ממי שכמעט ולא הפסיד ותיקין במשך ששים שנה. אדם כזה עובד את בורא עולם ולא את השמש…”. גם בהנהגה זו היה נאה דורש ונאה מקיים, כפי שהעידו כל אלו שהכירוהו.
ככל שחולפות השנים, מרגישים יותר את החסרון. מרגישים אותו בחיי הפרט, ומרגישים אותו בחיי הכלל. במיוחד כיום, כאשר השטחיות חוגגת ובנקל מצליחים כל מיני שועלים קטנים להפריד בין יראי ה’ ולשסות ציבורים זה בזה – ראוי להעלות את זכרו של הרב זילברמן ולזכור, כי דווקא מתוך הלימוד המעמיק והעמדת העיקר של עבודת ה’ לפני כל דבר אחר – מגיעים לאהבת ישראל אמיתית, כי האמת והשלום אינם אויבים זה לזה – הם משלימים האחד את השני, ובלבד שמלבנים אותם כראוי.
סמוך לכתיבת הדברים נודע לנו על פטירתה של הרבנית הצדקנית מרת שולמית שוורץ, אשת חבר למורנו הגאון רבי יואל שוורץ זצ”ל, איש אשכולות נוסף שלא זע ולא חת, אהב את ה’, את עמו ואת ארצו בכל לבו, למד ולימד, זיכה את הרבים במסירות וסבל רדיפות על אהבתו את האמת. אשתו הצדקנית עמדה לצדו בגבורה במשך כל השנים – יהי זכרה ברוך!
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא”ל, שלחו בקשה בדוא”ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:
1@קריאתשמע.ישראל
או