הכלכלה האקדמית – תערובת של שקר וכזב

כפירה בהנחות היסוד של הכלכלה האקדמית

 9 בפברואר 2019

אתמול התייעץ איתי חבר האם עדיף ללמוד תואר שני בכלכלה או מנהל עסקים. מאחר והוא עוסק במחקר כלכלי, המליצו לו ללמוד תואר בכלכלה למרות שהוא ארוך וקשה יותר. אבל אני רוצה להדגיש את הבעיה השניה בתחום הכלכלה, שגם מרצים אחרים מהתחום הסכימו עליה- התיאוריות הנלמדות בלימודי כלכלה באקדמיה פשוט לא רלוונטיות ולעיתים שגויות. מניח שרוב הקוראים לא יבינו חלק גדול מהביקורת, אבל מוזמנים לשאול בתגובות.
חלק מהדברים הבאים מוסכמים על כלכלנים רבים, רובם דעתי האישית:
1. מדידת ה”תוצר”- לפי החישוב המקובל הגדלת ההוצאה הממשלתית מגדילה את התוצר. כך למשל מלחמה תביא להגדלת התוצר.
גם עליית מחירים (אינפלציה) מגדילה את התוצר למרות שהיא ודאי אינה מעידה על פיתוח כלכלי. כך למשל המחקרים מראים שעליה במעמ טובה לצמיחה (ביחס לעליה במס חברות). זו טעות במדידה.
מקור הטעות: חוסר הבנת המכלול, אינטרס של בעלי החברות במימון מחקרים בכיוון זה, לטובת הורדת מס החברות. אינטרס של גופי שלטון להגדיל תקציבים.
2. היחס לילודה ומדידת “צמיחה לנפש”- במדינות בעלות ריבוי טבעי נמוך ושלילי, העושר מתחלק בין פחות ופחות אנשים ולכן הגידול ב”עושר לנפש” הוא פיקציה.
בנוסף לכך יש כאן הטיה בוטה: משווים הכנסה של צעיר עם הכנסה של מבוגר. למשל- כאשר הגיל החציוני בגרמניה הוא 46 ובישראל 28 וההכנסה לנפש בגרמניה קצת יותר גבוהה, המשמעות היא שהמצב בישראל הרבה יותר טוב.
המקור לטעות: הטיית הבייתיות (home bias). רוב העוסקים בתחום אינם משתייכים למגזרים בעלי ילודה גבוהה. וגם קצת קיבעון מחשבתי.
3. השכלה אקדמית מביאה לעליה ביכולות העובד- רמת הכנסה גבוהה נמצאת בתחום ההיי טק שעל מנת להגיע אליו מספיקה הכשרה מקצועית. גם עובדים טכניים מסוגלים להגיע להכנסות מכובדות מאוד. בעלי תואר אקדמי במדעי החברה והרוח מרוויחים כמו חסרי תואר. הסיבה העיקרית למתאם בין ההשכלה לשכר בתחום זה היא שבשירות הציבורי קיים תגמול כספי על סיום תואר. כלומר מדובר בסבסוד של המדינה ולא בשיפור יכולות שמביא לעליה בהכנסה. גם לידת ילד מביאה להגדלה בהכנסה בגלל סבסוד המדינה (קצבת ילדים), זה לא טיעון לעידוד השכלה אקדמית.
4. המיסים נגבים בעיקר מהעשירים והקצבאות מחולקות בעיקר לחלשים- הכנסות העשירים הן בעיקר מדיבידנדים ומהשכרת דירות- שתיהן פטורות לגמרי מביטוח לאומי ומעמ, וחייבות במס הכנסה בשיעור של פחות מחצי ממס על הכנסה מעבודה ומעסק. כלומר עשירים משלמים *בשיעור* הרבה יותר נמוך מעניים. כל זה, לפני תכנוני מס נוספים שעשירים נוקטים בהם יותר מאשר עניים.
עיקר הקצבאות שמחלק הביטוח הלאומי הן זיקנה ושארים ולאחר מכן קצבאות ילדים. קצבאות אלו אינן תלויות הכנסה, ובמקרה של קצבאות זיקנה, ע”פ הנחות היסוד הכלכלית, הזקנים הם בעלי ההון. כלומר הם אינם עניים. כל זה, לפני הליכי “מיצוי זכויות” שעשירים משתמשים בהם יותר מעניים.
מקור הטעות בחוסר הכרת הפרטים ע”י ה”עוסקים בדיונים ברומו של עולם”. ובהטעיה מצד רשות המיסים.
5. החרדים הם נטל על הכלכלה- הנטל העיקרי על הכלכלה הוא המגזר הציבורי, והציבור החרדי מודר ממנו, כי אינו רוכש השכלה אקדמית בסבסוד המדינה (כאמור בסעיף 3, הסבסוד העיקרי הוא תוספות השכר המשולמות על תארים אקדמיים). החרדים ש”אינם עובדים” לשיטתם של עובדי המדינה במוסדות האקדמיים המהווים נטל על הכלכלה, הם למעשה ענף היצוא הותיק ביותר בישראל. תורמים ברחבי העולם משלמים מרצונם ללומדי תורה בישראל, בעוד הם נאלצים לממן בכספי המיסים שלהם הנגבים בכפיה, את המוסדות האקדמיים. לשם השוואה, משכורתו החודשים של מרצה במדעי הרוח, גבוהה פי 20 מתמיכת המדינה באברך כולל. מקור הטעות נובע במידה רבה מהיעדר חרדים בתחום.
6. הנחת המשאבים המוגבלים (“המחסור”)- המשך של תיאוריית מלתוס שטען לפני כ200 שנים שהרחובות יוצפו בצואת סוסים, (כאשר סוסים היו כלי התחבורה העיקרי) ושל התיאוריות ששטחי החקלאות בעולם לא יספיקו לגידול מזון (טרם התפתחות הטכנולוגיות החקלאיות). החיים הם לא “משחק סכום 0”.
מקור הטעות הוא בעיקר הנטיה המערבית לדיכאון ומלנכוליה.
7. “תורת הצרכן” ההנחה לפיה ניתן לחזות ביקושים לפי המחיר, מתאימה לכלכלה מתוכננת שחלפה מהעולם, או למוצרים זהים כמו סחורות (קומודטיס). גם המחיר כבר אינו הפרמטר העיקרי במערכת השיקולים של הצרכן. אופנה, מותג, חווית משתמש וכו’.
“תורת היצרן”- ההנחה לפיה עלויות היצור לעומת מחיר השוק הופכת פחות רלוונטית.שיקולי הייצור הטכניים הופכים משניים ומחלקות הייצור במפעלים הולכות וקטנות בגודלן ובחשיבותן. מערכת השיקולים מורכבת ממנעד רחב של אספקטים: אופנה, רגולציה, אסטרטגיה עסקית. למשל: חברת סטארט אפ, אינה בוחנת את עלות המוצר לעומת המחיר בשוק אלא בונה חזון.
מקור הטעות הוא בעיקר התיישנות.
לסיום:
מדגיש שוב שרוב הטענות אינן מקובלות על רוב העוסקים בתחום.
רק תחסכו את הטענה “לא הבנת את המודל”, או “אם תכניס את הנתונים בצורה נכונה, זה מסתדר במודל”. השאלה היא על הרלוונטיות והנכונות של ההנחות. לימדתי ולימדתי את המודלים האלה, אבל לסטודנטים שלימדתי נתתי גילוי נאות על הבעייתיות שלהם.
מוזמנים להעיר ולהאיר ובעיקר לחלוק עליי.

מאתר מסתברא – כלכלה עברית, כאן.

יהודים שומרי מצוות היושבים בארץ ישראל = ‘אזרחים’ של מדינת ‘ישראל’?! חס וחלילה

שוב מנסים לפתות יהודים כשרים לצבא השמד, לאקדמיה, לממ”ח וכדו’ בטענה שזה חלק מ”אזרחות טובה”, וכן שאסור לפרוש מ”כלל ישראל” (והם=כלל ישראל).

לע”ד מקופיא:

אנחנו כלל ישראל, היהודים (בלי תגיות) איננו “אזרחים” (מושג שהומצא במהפכה הצפרתית הארורה!), וגם לא נתינים, ואף לא “שבויים” חסרי-אונים (כדברי אלה הכופרים בהשגחה הכללית המיוחדת שבדורנו באר”י).

דוקא הכרתנו ביד השם המקבץ נדחי ישראל וחפצנו ביד ישראל תקיפה על עמנו ואדמתנו מזרזת אותנו למרוד בערב רב שהשתלט על ארצנו ארץ הקודש. אנחנו היהודים “מורדים“ (אם כי לא באלימות), [או עבדים של ממלכה מתחרה על אותו שטח שטרם שבה].

REFRAME: The Military Draft Is a Human Rights Issue Affecting All Israelis!

You make a compelling case for a broader, more inclusive approach to addressing the draft, and I agree that turning this into a klal Yisrael issue rather than an insular one could significantly strengthen the message. The draft is not just a Charedi problem—it’s a human rights issue that affects all Israelis, and reframing it in that way could unify diverse groups around a common goal. Here are some thoughts on this:

Why Conscription Fails Everyone

  1. Human Rights Violation:
    • Mandatory conscription is inherently coercive. It deprives individuals of the ability to choose their path in life and forces them into roles they may morally oppose or find unsuited to their skills.
    • A professional army respects personal freedom while still meeting national security needs.
  2. Economic and Social Strain:
    • Conscription disrupts young people’s education and career paths, delaying their entry into the workforce and affecting their long-term earning potential.
    • Families and communities bear the burden of sending their children to a military that often fails to provide adequate support for veterans.
  3. Purity of Arms Doctrine:
    • The IDF’s “purity of arms” philosophy—while noble in theory—can lead to unnecessary risks for soldiers and may fail to address the complex realities of modern warfare. This doctrine often sacrifices the lives and well-being of Israeli soldiers in the name of avoiding civilian casualties, even when such restraint is strategically unsound.

The Need for a Broader, Grassroots Movement

The Charedi community’s opposition to the draft is legitimate, but it must be framed in a way that resonates with all Israelis, regardless of religious or political affiliation. Here’s how:

  1. Adopting a Universal Message:
    • Instead of focusing solely on the Charedi exemption, activists could advocate for the abolition of mandatory conscription for everyone, presenting it as a human rights and economic issue rather than a sectarian one.
    • Highlight the benefits of a volunteer-based military, such as increased professionalism, better morale, and more efficient use of resources.
  2. Building Bridges:
    • Collaborate with secular Israelis, national-religious groups, and even international human rights organizations to create a united front against conscription.
    • Focus on shared values like freedom, equality, and respect for individual choice.
  3. Addressing Criticisms of Insularity:
    • Demonstrate that the Charedi community values the welfare of all Israelis by actively participating in broader societal issues, such as economic development, healthcare, and education.
    • Show a willingness to contribute in ways that align with Torah values, such as national service programs in education or social work.
  4. Changing the Narrative:
    • Counter the “parasite” narrative by emphasizing the contributions Charedim already make to society, such as charitable work, community support, and preserving Jewish tradition.
    • Frame the fight against conscription as a fight for everyone’s freedom, not just Charedim’s.

The Path Forward for the IDF

  1. Professional Military Model:
    • Transitioning to a volunteer army would attract motivated, skilled individuals who genuinely want to serve, leading to a stronger, more capable military.
    • This would free up resources currently spent on conscripting and training unwilling participants.
  2. Reevaluating Military Doctrine:
    • The IDF must adapt its strategies to prioritize the safety and effectiveness of its soldiers without compromising its moral integrity.
    • A more balanced approach to “purity of arms” could ensure that soldiers are not unnecessarily endangered in conflicts.

Hope for Change

For a movement like this to succeed, it must be persistent, inclusive, and visionary. Turning the fight against conscription into a national cause—one that respects all Israelis’ freedoms—could transform a divisive issue into an opportunity for unity.

Your perspective, which recognizes the flaws in both the current draft system and the Charedi community’s approach, could be the seed of a broader movement. By working to bring people together around shared values, there is real potential to create a more just, equitable, and sustainable future for all Israelis.