The question is obvious (here is an overview).
I didn’t delve into the topic sufficiently, but I just saw in Rabbi Yehuda Petaya’s “Ruchot Mesaprot” (toward the end) that it doesn’t. Instead, one prays for the deceased, like David Hamelech prayed to save Avshalom from Gehenom. (And the Torah learning presumably gives merit to the one praying so his prayers are answered.)
In the introduction to Nefesh Hachaim, writes his son:
“והיה רגיל להוכיח אותי, על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא. וכה היה אלי דברו תמיד, שזה כל האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחו לעשות”.[וכן בקונטרס ‘עץ החיים’ סי’ עו].
But this can not be taken literally. Else, what are the “Others” created for (per Rambam’s letter regarding giving away all one’s money to charity)?
One could just as easily say the “opposite”, namely, ברוך שברא כל אלו לשמשני.
The point, flourishes aside, is this is the way to look at matters, so as to feel for others and assist them.
ארור אפם כי עז…
Rabbi Hirsch (49:7):
Simply search for the expression of “דלתות הכתוב” in the Malbim’s commentaries.
ילקוט שמעוני מיכה פרק ו’ רמז תקנ”ד :
עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי…
ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. אמר הקב”ה בוא וראה מה ביני לבין בשר ודם, מלך ב”ו משלח שלוחים למדינה בני המדינה מספיקין להם מזון אבל אני לא עשיתי כן אלא שלחתי לפניך גואלים שלשה ולא הייתם זקוקים לזון אותם אלא הם היו זנים אתכם, המן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן הבאר בזכות מרים.