We recently republished an article by Walter Block on the counterproductive nature of “rent control” pseudo-laws, the added title decrying the acquiescence of Torah scholars to these socialist horrors.
Here is an exception to prove the rule (from here):
Chavatzeles Hasharon responsa C.M. 2:8 writes that rent control does not have the legitimacy of dina d’malchusa dina as it serves to only help those who are currently tenants, at the expense of both landlords and new tenants (and that it is a communist/socialist agenda to stick it to the rich).
Nor is this an empirical issue, where past generations didn’t have the data to decide. This is timeless logic.
For the opinions of other rabbis, see attached PDF (found on the web) p. 9 until the end:
P.S., A reader claims hearing Rabbi Tzvi Pesach Frank zatzal, at least, called D’mei Maftei’ach, “Gezel D’malchusa.”
The skinny on D’mei Maftei’ach, from Hamichlol:
בישראל דמי השכירות אינם צמודים ליוקר הדיור או הצמדה אחרת, ונוצר מצב בו בעלי הבתים מקבלים סכום נמוך מאד לעומת מה שהיו מקבלים בשכירות רגילה. כך שנוצר מצב בו בעלי הבתים “הפסידו” את הדירות שלהם. העיוות הזה במנגנון דמי המפתח, יוצר עימות בין בעל הנכס לבין הדייר המוגן. הדייר רוצה להאריך עד כמה שניתן את זכות השימוש בנכס ולשלם מעט, ובעל הנכס מעוניין להיפטר מהדייר המוגן ולהשכיר את הנכס שלו במחיר ריאלי. העיוות נידון להתדיינויות רבות בבתי משפט, ואף למספר דיונים בכנסת, עד לחקיקתו הסופית ב-1972 של חוק הגנת הדייר.