To continue yesterday’s point…
Benayahu ben Yehoyada Shabbos 119a:
שם תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. לא דבר שקר חס וחלילה, אלא התבלין הוא ההארה של קדושת שבת הנמשכת בשבת על התבשיל גם כן על אשר נתבשל לכבוד שבת, וההארה זאת נקראת שבת, כי היא נמשכת מקדושת השבת, ונרמזו התבלין באותיות שבת במילוי שלהם כזה שי”ן בי”ת תי”ו, דהמילוי עולה תפ”ו ועם כולל ששה אותיות המילוי עולים מספר תבלין, ובזה יובן בס”ד [שמות ל”א ט”ז] ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, פירוש כדי לעשות את השבת הם התבלין שנקראים שבת שהם לא יהיו אלא רק אצל שומרי שבת, או לעשות את השבת, רצונו לומר תבלים הרמוזים באותיות שבת כאמור, ונראה לי בס”ד הטעם שהארת השבת שהיא התבלין נרגשת בריח, שיהיה התבשיל ריחו נודף, והוא כי אמרו רבותינו ז”ל השבת הוא מעין עולם הבא כי בו נמשך נועם הבינה שה”ס עולם הבא, וידוע כי בגן עדן אין אכילה ושתיה אלא נזונים מן הריח הטוב דוקא, ולכן הארת השבת השורה על התבשיל נרגשת בריח שיהיה ריחו נודף.
ונמצא מן התבשיל של שבת אשר ריחו נודף אצל ישראל שומרי שבת דוקא, יש הוכחה שהשבת לנו הוא ולא לזרים, ועל כן תמצא זה הרמז באותיות תבשי”ל שהם נקראים למפרע ל”י שב”ת, רצונו לומר מן התבשיל מוכח שהשבת הוא לי ולא לזרים, ושמעתי מעשה שהיה בדורות הקדמונים פה עירנו בגד”ד יע”א, יהודי אחד המיר דתו לדת ישמעאלים אצל הממשלה, וכפי דתם לא תתקיים המרתו אלא עד שיבא חכם היהודים שבעיר וידבר עמו בינו לבינו באיזה דברים שירצהו לחזור בו, וכאשר זה ישמע דברי הרצויים של החכם ויסרב ולא יקבל דברי החכם, אלא רק להמיר אז תהיה המרה שלו חזקה שאינה תלויה בשום אונם וסיבה, אלא נמצא שהוא אוהב דתם מלב ונפש, ואותו היהודי בא אצלו החכם שבעיר וידבר עמו כמה דברים יקרים וטובים למשוך לבו לדת ישראל ולא יכול, אלא זה עודנו עומד במרדו להמיר, וקודם שנסתלק החכם בא יהודי אחד שהיה חבר של זה, והוא יודע בו שמקטנותו ערבים לו הבצים של שבת אשר מניחים אותם על חמין של קדירה, ואוהב לאכול בכל שבת שבעה ושמונה בצים מחמת שערבים לו הרבה, ויגש אליו ויאמר לו אם תמיר מה תעשה בשביל הבצים של שבת, כי זה הערבות של הבצים לא תמצא אלא אצל היהודים שומרי שבת, ודבריו של זה תיכף יעשו פירות בלב זה האדם וחזר בו מן ההמרה בשביל הבצים של שבת ע”כ.