Rema O. C. (695:2):
ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה, ומתפללים מנחה תחילה בעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט”ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים). ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת”ה).
Maharsha Shabbos 119b:
בשביל שחללו בה שבת כו’. לכאורה דכל הני אמוראי דכל חד אמר לא חרבה ירושלים אלא בשביל זה כו’ וכל חד נקט מלתא אחרינא דפליגי אהדדי אבל מדלא קאמר ר’ אבהו אמר כו’ וכן בכל אינך אלא וא”ר אבהו כו’ משמע דלא פליגי … ור’ אבהו אמר לא חרבה ירושלים בפורענות הגלות אלא בשביל שבטלו ק”ש שחרית כו’ שנאמר הוי משכימי וגו’ כי כן דרך המשכרים במ”ש לכבוד סעודת לוית מלכתא שמבטלין ק”ש של ערבית ולמחר גם בשחרית עוברים זמן ק”ש ואומרים הוי כי עדיין ראשי דוי. ואמר וכתיב והיה כנור ונבל וגו’. קיצר הכא התלמוד וסמך אהך דפ”ב דסוטה כל השותה בד’ מיני זמר מביא ה’ פורענות כו’ כי תחת שהיה לו לקרא ק”ש בד’ ברכותיה בלילה הוא שותה יין בד’ מיני זמר ונעשה שכור ומבטל ק”ש בד’ ברכותיה שנאמר ואת פועל ה’ וגו’ ע”ש.
ואמר רבה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וגו’ ובקשו ברחובותיה. … ובכל מ”ש רבים הם שדרך חיוב הוא להם להשתכר במ”ש ולבטל ק”ש של שחרית בזמנו.
This Chazal still enlightens: לא תרוי ולא תחטי.