War is a chivalrous killing “sport”, per Maurice Samuel’s brilliant “You Gentiles“, so it can have formal “rules” and unneeded breaks.
Even the vicious, nationalistic WWII included a break on Yom Eidam for a game of… football among the “enemy” sides. Or a cease in shooting to listen to opera singing. Mima nafshach?!
I assume, if it was all about moral causes, wars would be more businesslike, and less “sportlike”.
As for Jewish war against non-Jews, the Yalkut Devarim 20:923 says:
אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו וגו’, על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
(Goy-on-Goy war is generally prohibited, although kibush works as a kinyan.)
Disclaimer: These are just initial thoughts on the matter.