Without going into deeper issues of Aggadeta, Brachos 54b:
אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה.
אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שני רשעים שברת וכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה.
Seeing as how the fewer the miracles the finer
And seeing as how the text can bear it easily
And seeing as how the story paradigm of small defeating large in Chazal requires far more time for the smaller being (unless it’s to make a point, as by Yonah and tree, explicit in Scripture). For example, Titus and the tiny gnawing gnat (for seven years), Brachos 63a גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרנים, etc.
I hereby posit Hashem summoned the ants into the stone mountain far in advance. If it all happened at once, the ants are not necessary.
A Talmid Chacham: I’m not saying you’re wrong, but I do think you are asking the wrong questions.
Yeah, yeah.