Rabbi Shimshon Raphael Hirsch on Shemos 6:7 writes (among a discussion about how Judaism differs from “private religions”):
כמה שונות הם דרכי ״לשון הקודש״, בבחירתן בביטויים מתאימים למושגים של ״עם״, ובן זוגו – ״מלך״!
בגרמנית, המלך (״קעֶנִיג״) הוא מי שבידו היכולת והכח (״דֶר קעֶנֶנְדֶה״); והעם ההולכים אחריו (״פוֹלְק״), הם אלה החייבים לשמוע בקולו (״דַס פוֹלְגֶנְדֶה״).(בשפות הלטיניות, נלווית למושג ה״עם״ משמעות חזקה יותר של זלזול והשפלה [עיין פירוש, בראשית יא, ז]). לכן קיים העם רק למען המלך; בלי מלך אין עם.
לא כך הוא בלשוננו הקדושה. המושג ״עַם״ אינו תלוי בסוג כלשהו של יחס למרוּת עליונה שמעליו או מחוצה לו; אלא הוא מושג העומד בזכות עצמו, אשר במרכזו אך ורק הקשר ההדדי שבין מספר רב של אנשים (״עם״ קרוב ל״עִם״ משורש ״עמם״). המשמעות הבסיסית של ״מלך״ היא: מי שמשמש כראש לאחרים, מי שמהנה את האומה בחכמתו ופקחותו, מי שחושב עבור האחרים. (השווה תיבת ״נמלך״ בלשון חכמים, ״להתייעץ עם מישהו״. קרוב ל״מלך״ ברמה המוחשית – ״מלק״ [עיין פירוש, בראשית י, י]). נמצא, שהמלך קיים למען חברת העם, כדי שבני העם יגיעו, אחד באמצעות השני ועם השני, לתכליתם הסופית; אך חברת העם אינה קיימת למען המלך.
I quoted this piece with more context over here.