The simple explanation for short-sightedness (including in religion) is sound: The short-term pain of כל ההתחלות קשות is imputed to be worse than the discounted, long-term negative consequences. This is called “חסר לב” in Scripture (תקע כף ערב, נאף משחית נפשו…, עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב).
Rabbi Yisrael Salanter’s “Iggeres Hamussar” (right in the beginning) takes a twist:
האדם חפשי בדמיונו ואסור במושכלו. דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו. בל יחת מעתיד הודאי. עת יפקוד ה’ על כל מפעליו ובשפטים קשים יוסר. בל ילכד זר בגללו, הוא לבדו ישא פרי חטאיו. אחד הוא עושה העברה והנענש. מרה היא…
מידינו הוא, בכחנו להרחיקו. בתתו אזן קשבת אל השכל. להשכיל על דבר אמת, לחשוב שכר עברה נגד הפסדה. ומה נעשה? הדמיון נחל שוטף, והשכל יטבע. אם לא נוליכנו באניה, היא רגשת הנפש וסערת הרוח…
Without going into his proposed solution (or any other), Rabbi Salanter’s psychological diagnosis is interesting: Our present self considers our future self to be someone else!
This is how we rid ourselves of worries (Will this hardship bother me X years from now?!).
This also explains why the Gilgulim (soul reincarnation) answer to Theodicy (צדיק ורע לו) fails to convince many people (What, some other guy sinned, and little old me must pay the price – ושני בנים תקהינה?!)