I refer to “Massa Hamoshavot“.
Tanna Devei Eliyahu Rabba 11:
ושמא תאמר אותן ארבעים ושנים אלף שנהרגו בימי יפתח הגלעדי מפני מה נהרגו יפתח נדר נדר שלא כהוגן ופנחס בן אלעזר היה עומד בימים ההם היה לו ליפתח לילך אצל פנחס ויתיר לו נדרו ולא הלך, זה אמר אני ראש לכל ישראל ואלך אצל זה ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו זה נוהג גדולה בעצמו אוי לה לגדולה שקוברת את בעליה אוי לה לגדולה שלעולם אינה גורמת טובה, יפתח הגלעדי נדר נדר שלא כהוגן להעלות בתו ע”ג המזבח נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה היה לו לפנחס שיאמר להם להתיר את נדרו ליפתח לא באתם אלא לעשות עמו מריבה באתם אלא לא די שהוא לא מיחה בבני אפרים אלא גם הוא לא התיר את נדרו ליפתח. הקב”ה שהוא יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אמר מאחר ששם זה את נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מיד מואב ובני עמון והם באו לעשות עמו מריבה גדולה ונתקבצו עליו לעשות מלחמה עמו. מיד יצא יפתח והרג בהם ארבעים ושנים אלף שנאמר (שופטים יב) ויצעק איש אפרים וגו’ ויאמר ליפתח מדוע עברת להלחם בבני עמון ולנו לא קראת וגו’ ביתך נשרוף עליך באש ויאמר יפתח אליהם איש ריב הייתי וגו’ ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי וגו’ ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי ויקבוץ יפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפרים וגו’ וילכוד גלעד את מעברות הירדן לאפרים והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעבורה ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה ויאמר לא. ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבולת אין סבולת אלא לשון ע”ז כאדם שאמר לחבירו שא בל. ולא יכין לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו וגו’ ויפול בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף. מי הרג את כל אלה הוי אומר לא הרג אותן אלא פנחס שהיה סיפק בידו למחות ולא מיחה וגם היה לו להתיר את נדרו ליפתח ולא התיר, ולא פנחס בלבד אלא כל מי שסיפק בידו למחות ולא מוחה להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל הדמים הנשפכין בישראל אינם אלא על ידו שנאמר (יחזקאל ג לג) ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם וגו’ באמרי לרשע (נ”י כי אתה הזהרת רשע לפי שכל וכו’) מות תמות ולא הזהרתו וגו’ הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש וגו’ לפי שכל ישראל ערבים זה לזה. ולמה הן דומים לספינה שנקרע בה בית א’ אין אומרים נקרע בה בית א’ אלא כל הספינה נקרעה כלה כך הם ישראל שנאמר (יהושע כב) הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש א’ לא גוע בעונו. ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו. לפי שהיה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם. כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו. והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו וליינו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח כך שנו חכמים במשנה הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין באותה שעה בקש הקב”ה להחריב את כל העולם כולו אמר הקב”ה לא נתתי לאלו את א”י אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו ד”א, אמר הקב”ה לא כך כתבתי בתורתי אע”פ שאין בהם בישראל ד”ת אלא דרך ארץ בלבד יקוים בהם בישראל הכתוב (ויקרא כו) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וגו’ אבל אם תעשו את התורה והמצות אחד מכם ירדוף אלף ושנים מכם יניסו רבבה. שנאמר (דברים לב) ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וגו’. לפיכך בגבעת בנימין שלא היו עוסקין בתורה ובדרך ארץ. נתקבצו ויצאו למלחמה ונהרגו בהם שבעים אלף. ומי הרג את כל אלה הוי אומר לא הרג אותן אלא הסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר. ופילגש בגבעה בימי כושן רשעתים היתה וכי מה טיבה של אותה פילגש שהביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל אלא לפי שרחמיו של הקב”ה מרובין על ישראל לעולם, אמר הקב”ה שמא יאמרו העכו”ם עדיין לא נכנסו ישראל בארצם וקלקלו מעשיהם לפיכך הביאוה ונתנוה אצל שופטי ישראל.
Bach (C.M. 9, s.v. Kasav Harambam) offers a Limud Zechus:
… ואפשר דלשון שהעתיק רבינו כל דיין שיושב ומגדל וכו’ נמי ה”ק דיושב בביתו ואינו מחזר במקומות ישראל לדון אותם בעריהם דבזה הוא מגדל שכר לחזניהם שהם השלוחים המזמינים לדין והשתא ניחא דלא קאמר כל דיין שיושב ומגדל וכו’ והכי מוכח בגמרא דקאמר שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל המקומות וכו’ ע”ש והיינו דקאמר נמי הרמב”ם כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כלומר שאינו מחזר בערי ישראל אלא יושב בביתו ומגדל מעלתו שיבואו הבעלי דין לפניו ולדון בביתו כדי להרבות שכר חזניו וכו’ מיהו האידנא אין חיוב לחזור בעיירות כיון שישראל מועטים בכל העיירות ואיכא נמי סכנת דרכים בין העכו”ם.
But how does this apply today, especially in Eretz Yisrael?!
Of course, there are books, websites, etc., but how does this compare to personal contact? Yes, this is improving.