ארנון סגל מראיין את מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א בענין הר הבית

במבטא יידישאי כבד ובהברה אשכנזית הרב יצחק ברנד משיב מלחמה למתנגדי העלייה להר הבית בתוך בית המדרש. הוא בן 75, נולד בשווייץ וכשעלה ארצה למד בישיבת פוניבז’. הוא הקים כמה מוסדות לימוד חרדיים, ואת הגותו ההלכתית הוא מציג באתר האינטרנט ששמו “בריתי יצחק”, כשם ספריו. מאז נחשף לנושא לפני כשלושים שנה ובירר אותו הלכתית, הוא עולה להר הבית, אך בשלוש השנים האחרונות – מאז עבר מעמנואל להתגורר בשכונת מאה שערים בירושלים – הוא עולה להר הבית מדי יום ביומו.

“אנחנו לא מתגרים בגויים אלא הגויים מתגרים בנו”, הוא עונה לטענה המקובלת על החרדים המתנגדים לעלייה להר ולשאר “התגרויות” בגויים. “המקום הזה שלנו, וממילא הגויים מתגרים בנו. בכלל, איסור ההתגרות בגויים לא קיים היום. הוא נאמר במקורו רק לגבי שלוש אומות – עמון, מואב ואדום, כי היה להן חלק בארץ ישראל. בכל אופן, ודאי שלגויים אסור להתגרות בנו”.

“הרב יצחק יוסף טען שרב שמתיר לעלות להר הוא רב מליגה ד’. זאת אומרת שמי שמתיר איננו רב. לכן יש רבנים שמתירים לעלות, אבל שותקים כי חוששים שיפסלו אותם. יש רדיפות עצומות נגד כל רב שמתיר עלייה להר. אותי עצמי כמעט הרגו בגלל זה. ביזו אותי. ‘גווי נתתי למכים ולחיי למורטים, פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק. וה’ א־לוהים יעזור לי'”, הוא מצטט מספר ישעיהו. “זה כפשוטו התקיים בי. כמעט שהרגו אותי בבית המדרש שלמדתי בו. יש יהודי אחר שכמעט שרפו אותו. שברו לו את הצלעות בגלל זה. אלה מקרים חריגים, אבל בדרך קבע משפילים רבנים שחושבים שמותר לעלות להר”.

למה דווקא הנושא הזה מוציא גורמים דתיים מסוימים מכליהם, אני שואל אותו. מנין השנאה? הרב מזכיר בתשובתו שדתיים היוצאים בשצף קצף נגד העלייה לא הזדעקו על מינויו של להט”ב ליושב ראש הכנסת או על שיתוף פעולה עם מחללי שבת. “לא כואבת להם העבירה על איסור כרת כביכול”, הוא מסביר, “אלא דווקא קיום המצוות בעצם העלייה להר. הם לא רוצים לחדש מצוות שלא היו נהוגות עד היום. למה יש שצועקים נגד חידוש פתיל התכלת בציצית? הרי גם אם זו לא התכלת האמיתית אין בכך שום בעיה הלכתית. התשובה היא שזה מעורר בהם תחושה שאנחנו בתהליכי גאולה. השדר של העולים להר הוא שתפקידנו לקדם את קיום כל המצוות שלא היה אפשר לקיים במשך הגלות. לאט־לאט נחדש גם את הקרבת הקורבנות ואת בית המקדש.

“אבל המתנגדים לא מוכנים לקבל את ההנחה שיש לנו תפקיד בהבאת הגאולה. הם אומרים שאסור לעלות להר עד שיבוא משיח. לאיזה משיח הם מצפים? למשיח ניסי שלא קשור לעולם שלנו. אם יבוא משיח כדרך הטבע של היום – ​ש​יש אפשרות שפשוט ייבחר בבחירות – ​ק​יים חשש ​שהם ידחו אותו. האמת היא שגם אם יעשה מופתים זה לא ​בהכרח יעזור, הם ​עלולים לא לקבל אותו. בקיצור, צריך לקיים את המצוות בלי קשר לשאלת הגעת המשיח, והמשיח יגיע מתי שיגיע. כתוב בתורה ‘לא תנסו את ה”, והרמב”ן מפרש זאת כאיסור להתנות את שמירת המצוות בקיום אותות ומופתים”.

“יש קשר ביניהם. קיימים שני סוגי מתנגדים לעליה להר. אלה מהציבור החרדי, ולעומתם רבני הקו בציבור הדתי־לאומי, כלומר תלמידי הרב צבי טאו. שמעתי אחד מתלמידי הרב טאו שאמר שלפי הרב צבי יהודה קוק אנחנו ציונים עד הכותל ומכאן ופנימה אנחנו סאטמר. מה שהוא לא ראה את הרב צבי יהודה עושה – מבחינתו אינו מתפקידנו. בעצם גם זאת אנטי־ציונות”.

“יש פסק של בעל הציץ אליעזר שלא סוגרים בית כנסת בגלל חשש שאנשים ייסעו אליו בשבת במכונית. קיים פסק נוסף של הרב אלישיב שמותר להפגין בשבת אף שהמשטרה תחלל שבת עקב כך. האם צריך לעקור את מצוות תפילה בהר הבית, את מצוות ההשתחוויה שהתחדשה עכשיו, לבטל את ההכנה לקורבנות ולבית המקדש שנעשית בעצם העלייה להר – רק מתוך חשש שמא יהיו מי שיעברו על ההלכה? אם לא תהיה אחיזה יהודית בהר הבית, הערבים ישתלטו עליו. המשטרה לא מסוגלת לשמור על הר הבית במצב שבו אזרחים יהודים לא עולים אליו”.

במאמר שפרסם בערוץ 7 בערב ל”ג בעומר תשפ”א, כלומר ערב אסון מירון, השווה הרב ברנד בין העלייה להר הבית ובין הנהירה למירון, וכתב דברים מצמררים בקריאה בדיעבד: “הר מירון כן והר הבית לא?”, הוא כתב. “היום כבר אין שום חשש לעלות להר הבית במסלול שהעולים בטהרה עולים. וכל מי שבא לחשוש לקלקולים, צריך הרבה יותר לחשוש מפני העלייה ההמונית להר מירון בערב שבת קודש ובמוצאי שבת קודש, שבאים הרבה יותר לקלקולים שגורמים חיוב מיתה של חילול שבת קודש. עלייה המונית של יהודים גורמת לחילול שבת המוני של השוטרים שצריכים לשמור על המקום. לא חוששים לכל זה, אף שעלייה למירון היא לא מצווה מדאורייתא ולא מצווה מדרבנן”.