הועתק מתוך עיתון המבשר תורני עמ’ ד-ה כ’ ניסן תשע”ו:
א. כל כבודה בת מלך פנימה. עצם הלימוד בדרגה גבוהה לבנות נוגד דרך התורה, אלא שהוצרכנו לה משום עת לעשות לגדור גדר נגד ההמון, וממילא כל מה שאפשר להפחית את ההשתלמות, וא”צ לומר קבלת תואר, רצוי הדבר.
ב. המצב כיום שהסמינר ומנהליו הם הקובעים כשרות הבנות להורות, מהווה גורם מכריע בכפיפותם להנהלה, ורצון המנהלים וייעוד התכלית משמש כנר לרגליהם, דבר זה נפסד בזמן שהסמינר נהפך רק למכשיר להצלחתם בבחינות אצל הפוקרים למיניהם, והשפעת המחנכים על התלמידות נפחת ערכו בהרבה, דבר זה מלבד שהוא מובן בסברא, הנה התופעות מן הניסיון מעידות עליו ביתר שאת ויתר עוז, כאשר מעידות המחנכות.
ג. זאת ועוד אחרת, עצם הדבר שהסמינר הוא רשות היחיד ואין ע”ג כלום, מהוה גדר צניעות ומחיצה מבדלת בין הרחוב והמדינה לבין התלמידות, ובזמן שאנו מרכינים ראשנו לתת הסמכות העליונה בידם, הנה אנו מהווים גשר בין המלכות המינות לביניהן, ואם כתב מרן זללה”ה שספר שחיברו מין אסור להחזיקו בבית, וכש”כ ללמוד בו, אף שאין בו מינות כלל, על אחת כמה וכמה לשימם כעיקר, ובהכרח לכבדם ולהשתדל לשאת חן בעיניהם.
ד. אין להשלות את עצמנו, והאמת כי כל בת המתכוננת לבחינות אף בשאר המקצועות זולת פסיכולוגיה ופדגוגיה, עוברת על חומר המכיל מינות, אם מפאת הכרח אם מפאת ריבוי השתדלות בגלל הרצון שלא להפסיד בבחינות, וכפי הנשמע היודעים בדבר לפרטיהם מעידים על זה ביתר תוקף ועוז.
ה. אף גם הבוחנים משמיעים שאלות שאסור לשומען, [כך שמענו, וכן יש לתאר].
ו. הכניסה לרשותם בפסיעה נוספת מסכן חינוכנו יותר, וכידוע נלחמו רבותינו ז”ל מאוד לקיים את החינוך העצמאי באופן נפרד, שלא תחת הממשלה, והכניסה לרשותם להיבחן אין לך מסירת עצמנו לרשותם יותר מזה.
ז. הניסיון מעיד, כי המשמעת והיר”ש ירדו באופן ניכר אצל המתעסקות בבחינות.
ח. עוד זאת כי בהסכמתנו לבחינות, בהכרח שיגבילו אותנו, שאלו שאינן עוברות הבחינות או נכשלות בהן שלא יהיו רשאות להתקבל כמורות, כאשר הוא עד הנה בבתי מינותיהם, אם כן אפוא הרבה מבנות עדות המזרח וגם משלנו המפגרות קצת בידיעות ההשכלה, תימנע מהם האפשרות לשמש כמורות, והוא הרס בעדן וגם בעד חניכותיהן, ולא עוד אלא שבת מפגרת כבר לא תתחיל ללמוד, וכידוע כל האמונה והיראה נשתלת בלבבן בשנות הלימודים.
ט. ולא עוד אלא שהחרדיות באמת, אשר האמונה יסודית בלבבן ונפשן סולדת מלהיבחן אצל מינים למיניהם, הן הנה שלא יורשו לחנך בנותינו, והחריפות השנונות אשר הן בדרגה שנייה, הן הן שיחנכו את דורותינו, ועד עכשיו להיפוך הדבר, כי אלו הצדקניות אשר אמונתם כאש בוערת להלהיב הלבבות, הן הנה הראשונות בתור להיות מורות.
י. גם יש לחוש בהמשך הזמן שזה יגרום להוסיף שנת לימוד שישית, אשר הפסדו ברור לכל הדעות הן מבחינת התבגרות התלמידות והן מבחינת איחור הנישואין, ואשר שאלה זו מעידים שכבר הוכרעה לשלילה מוחלטת על ידי רבנו הגאב”ד דבריסק זללה”ה.
ובגלל כל אלו, חובתנו מאוד להשתדל לקיים את חינוכנו באופן עצמאי שלא נהיה תלויים בהם כלל, ובעצמנו נקבע את המוסמכות להורות לחנך בנותינו. ויש לקוות כי בהשתדלות יעלה בידינו מבוקשנו.
א. היות וכל דבר שאנו מוסרים נפשנו עליו עולה בידינו, והחופשים למיניהם רק מחפשים ומגששים על מה הננו מוכנים לוותר, וכשנפגשים בקיר איתן על כרחם הם משלימים.
ב. היות ואין אנו מבקשים להכיר בגומרותינו כמוסמכות אלא כלפי בתי ספר של החינוך העצמאי, והוא בין כה קיים באופן נפרד.
ג. היות ובחשבון הכספים, לפי המצב כיום שהממשלה משלמת לפי התלמידים לחינוך העצמאי, לא יגרום הדבר להוצאה מיותרת ממשית מצדם לאלתר.
ועיקר העיקרים עינינו לשמים, אך הננו חייבים בהשתדלות לסייע בהסתר פנים.
ע”כ.