בנתיבות טהרת הקודש
אי שם בלב השממה הדרומית הולכת ומתפתחת לה מגדלור של טוהר וקדושה בדמות תלמוד תורה לתשב”ר שאינו מתוקצב מכספי הממשלה | יוזם ומנהל הת”ת ה”ה ר’ ערן אסייג שליט”א מספר על הקשיים ועל המהמורות בתחילה ולכל אורך הדרך לצד סייעתא דשמיא מופלאה שראה ורואה מאז כבר כשמונה שנים | מסתבר שהעדר השקלים הללו אין בכוחם לפגוע באיכות המוסד, אדרבה זה אולי הגורם המרכזי האחראי לסיפור ההצלחה המרגש שכובש את הדרום | את עמלינו אלו הבנים
“המוסד הנ”ל הוא מהיחידים בסביבה שלהם שלא לוקחים כסף מהממשלה ובוודאי אם אפשר להשפיע שיעזרו להם תושבי אנטווערפען שיחי’ הוא דבר נחוץ כמובן…”.
דברים אלו כתב מורינו ורבינו מרן גאב”ד דעדתנו שליט”א במכתב נרגש שיועד אל ה”ה רבי לייביש אליעזר האדמו”ר מפשוורסק שליט”א מאנטווערפען, למען יבוא לעזרת ה’ בגיבורים וישפיע על תלמידיו ומוקיריו הנגידים לתרום בעין יפה למוסד הנ”ל.
מתוך הדברים הללו אפשר להבין את גודל החשיבות המיוחסת אצל מנהיגינו בכל הנוגע לבית חינוך זה.
ובכן, מדובר בתלמוד תורה ‘חניכי הישיבות’ בעיר נתיבות שהוקם לפני קרוב לשמונה שנים ע”י האברך החשוב ר’ ערן אסייג, בהכוונתו הצמודה של מורו ורבו רה”י הרה”ג ר’ אברהם יהושוע סולוביצ’יק שליט”א, שקבע במסמרות של ברזל לבל ייהנו במוסד מקודש זה כמלוא הנימה מתקציבי המדינה.
מה שמייחד אותו תלמוד תורה על פני כל המוסדות המוכרים בסביבתנו הקרובה, שאף הם מתנזרים לא פחות מכל סרך ממון המוטל בספק – הוא מיקומו המפתיע של הת”ת המדובר; סיבת היווסדו המפליאה והנפשות הפועלות לשגשוגה.
ביקשנו לראות את הפלא בעינינו, למצוא מענה לחידה הגדולה הזו ולעמוד על המניעים של הרב אסייג העלום, להקים מוסד הדור שכזה על טהרת הקודש אי שם בלב הנגב. לצורך כך עשינו את דרכנו דרומה אל עבר נתיבות.
תורה מפוארת בכלי מפואר
תקופת האביב נתנה אותותיה אף על קרקע הטרשים של דרום הארץ. צמחייה ירוקה, פראית ומלבלבת עטפה את שולי כביש האספלט הסדוק והתבדרה לה לפי משב הרוח הלח.
תמרור רעוע במבואותיה של נתיבות הצביע אל רחוב הרב מזוז, וכבר עם הכביש המתעגל אפשר היה להבחין בצמד הבניינים ההדורים שהזדקרו כמו מתוך שיחי הבר הרמים.
על פני הבניין האחד בקצהו, נרשם באותיות גדולות ומאירות עיניים “תלמוד תורה – חניכי הישיבות”.
המבנה מבחוץ היה מרשים למדי, ניכר היה בבירור כי אין זמן רב מאז אוכלסו אלו הבניינים. שקי החצץ ושאריות הקרשים החצויים העידו על כך כמאה עדים.
הבניינים הבוהקים בחדשנותם, משתרעים על פני שטח נכבד למדי. בכלל, במהלך הסיור שלנו שם התקבלה שוב ושוב ההרגשה כי שיקולים חסכוניים למיניהם לא לקחו שום חלק פעיל בבניית הבניין ואבזורו. גם הפרטים הקטנים ביותר זכו לתשומת לב עשירה במיוחד.
אך יופיו מבפנים, כפי שתכף נוכחנו לדעת, גבר עשרת מונים על כל יופי חיצוני, ואין מדובר רק על חיפויי העץ אדום היוקרתיים שציפו את כותלי הכיתות, או קישוטי הקיר היצירתיים בהם מצוטטים באותיות מאירות עיניים פסוקים ומדרשים נבחרים בעניינים שבין אדם לחברו ועוד נושאים שונים, והעיטורים הרבים מעשי ידי אמן המחפים חלקים גדולים מקירות הכיתות והמסדרונות, אלא גם ובעיקר על היופי הטהור של עוד בית גדול בו מתחנכים תינוקות בבית רבן בגאון והדר, בקדושה וטהרה.
כל ילד הוא עולם מלא של השקעה כבירה
שעת צהריים מוקדמת הייתה זו. המולת ילדים משתובבים קידמה את פנינו. הזאטוטים סיימו זה עתה את לימודיהם לפני הצהריים, והמחזה היה מרנין, הם שיחקו בחינניות, צחקו וצהלו כדרכם של ילדים נטולי דאגות.
אברך עבדקן, ספר כלשהו תחוב בחיקו, התנדב להעביר קבוצת עוללים סוערת את הכביש הסמוך, בדרכם אל ביתם לארוחת צהריים מזינה. המחזות הציוריים הללו הוסיפו נופך ועניין לסיפור החריג המתרחש שם שבשלו הגענו.
סמוך לפתח הת”ת, על משקוף הכניסה, היו תלויים שורת כרזות עם שאלות וחידות על עניני פסחים כמו “מה קשור המושב ‘זרועה’ (-הסמוך לנתיבות י.ה.) לחג הפסח?” ו”כמה מכות כתובים בפרשת וארא?” ועוד כהנה. השאלות כמובן מסווגות למספר רמות קושי, למען יוכלו ילדי כיתה ב’ אף הם לנסות לענות כמו אלו הבוגרים מכיתה ח’.
מאוחר יותר יסביר לנו ר’ פנחס קוויט, מפקח חינוכי בת”ת, כי זהו חלק ממבצע הלכות פסח לתלמידים שמתקיים בימים אלו. חוברות הלכה מיוחדות הונפקו לצורך כך כנהוג מידי ערב חג בחג, מהם שונים הילדים.
בכלל, ככל שעובר הזמן, מסתבר כי מדובר במרכז חינוך מובחר בכל קנה מידה. לכל כיתה ותלמיד לדוגמא, ישנו תיק מעקב מוקפד ביותר, בו רושמים ומסכמים מידי יום ושבוע את התקדמותם של התלמידים בכלל ובפרט, זאת במקביל לרמת הלימודים הגבוהה שם באופן מיוחד ונדיר.
כך שעוד לפני ששוחחנו עם אי מי מהצוות, ידענו היטב כי המוטיב החשוב וקו המנחה היחיד כאן הוא הצלחת התלמידים, התקדמותם הרוחנית ובעיקר להגשים את המטרה הנעלה בחינוך הבנים: להאהיב עליהם את התורה והמצוות.
בכל מהלך סיורנו שם אי אפשר היה להחמיץ את תמונות גדולי דור העבר אדירי התורה וענקי הרוח, שהיו פזורים בכל עבר, בבחינת ‘והיו עיניך רואות את מוריך’. הפסיפס היה מרתק. תמונות רבי יוסף חיים זוננפלד זלה”ה, לצד דמות דיוקנו של חכם הספרדים רבי יהודה צדקה זלה”ה. תמונתו הנודעת של החזו”א שעון על מקלו, לצד ה’בבא סאלי’ רבה לשעבר של נתיבות. עיננו צדה גם את תמונתו של רביה”ק מסאטמר זלה”ה ועוד רבים.
ממש סמוך לכרזות מבצע הפסח, הבחנו במודעה בגודל בינוני שמצביע לכל כיתה לאיזה ממ”ד מבין הארבעה הקיימים בבניין עליהם למהר במקרה של הזעקת ‘צבע אדום’. עדות אילמת לתחושות המלחמה שאפפו אותם בתקופה האחרונה.
“שלושה ימים” מספר לנו הרב קוויט בהבעה נעכרת “שלושה ימים לא התקיימו בכלל לימודים כאן עקב התראות חריפות במיוחד על רקטות שעלולים לפגוע בכל מקום. בהחלט, אלו תחושות קשות…
“אומנם הזעקות שכאלו לדאבוננו אינם נדירים כל כך במחוזותינו, אך הפעם התריעו הרשויות באופן חמור וחד משמעי ואף הגיעו פעמים מספר לבדוק אם מפרים את ההוראות. לכן, בעצה אחת עם רבי אברהם יהושוע הוחלט שלא לקיים באותן ימים את הלימודים כסידורן”.
המשכנו פנימה אל תוככי בית מקדש מעט זה. את פנינו קידם צורב צעיר תמיר נמרץ וחייכן. הוא הציג את עצמו כאסייג. כך פשוט, בלי תארים מיותרים.
“נלך למשרד?” שאל בחיוניות פורצת.
בדרך הקצרה עד לשכתו הצנועה בקצה הבניין הספיק להחליף מספר מילים עם מחנך חמור סבר, לטפוח על שכמו של ילד ביישן, לזרוק מילה טובה למנקה ולמזוג עבורנו ספל קפה מהביל.
כזה הוא הרב אסייג, מלא מרץ כרימון, אשר טרדותיו הרבות בניהול האימפריה הזו אינן מצליחות להכהות את עוצמת לבביותו וחביבותו השופעת.
תורה ללא שמץ נגיעות פסולות
חינוך הבנים – הדורות הבאים, הזהירו רבותינו מאורי דרכנו, מחויבת להיות מציאות זכה וטהורה ללא כל נגיעות חיצוניות פסולות. כך ורק כך ניתן לשמר כיאות את פך השמן הטהור.
כך חונכנו מאז ינקות, שלא יתכן ליטול כספים ממדינה שהוקמה למטרה אחת: לכפור בכל הקדוש והיקר לציבור החרד את דבר ה’, ולהשתמש בכסף הזה לאותה מטרה בה הם מבקשים לפגוע יותר מכל.
בה בעת שאנו נותנים להם את האפשרות לבחוש בקדירתנו ולהתערב בחינוך הטהור, פרצנו את הגדר החזק ביותר השומר את קיומנו כעושי רצון המקום.
אך אין זה סוד, כי פלגים שלמים במחנה החרדי מתוקצבים דרך קבע בהוראת מורי דרכם, מכספי הממשלה לצורך בתי חינוכם ומוסדותיהם.
השאלה המתבקשת ביותר בשמוע מעשה כמו זה שמתרחש שם בנתיבות – היא למה. למה ועל פי איזה צו, דווקא מוסד זה, שאינו קשור בשום קשר ישיר או עקיף אל ‘העדה החרדית’ בירושלים, והתלמידים הלומדים בו כולם עד אחד הם כמו מנהלם – מבני עדות המזרח, מדוע בחרו שם לוותר על סכומי העתק של הממשלה, ולהמציא לבד את הגירעון הבלתי מבוטל?
שאלת מפתח זו הפנינו כמובן אל מייסד ויוזם התלמוד תורה הרב ר’ ערן אסייג לאחר שהתרווחנו על כסאות חדרונו.
“ראשית” הוא פותח בנימה מעשית “אין ומעולם לא הייתה שום שיטה לפיה מותר לקחת כסף ממקורות השונאים את התורה ולומדיה, קרי מהמדינה. גם אלו שמתירים, לא התירו אלא בדיעבד ממש, ובוודאי שתמכו בכל מאודם באלו שביכולתם להינזר מכך.
“המחלוקת הגדולה אינה אלא האם זהו בגדר ההכרח שלא יגונה, או אולי איכא דרכא אחרינא ולמען החינוך הישר לא יתכן בשום מובן ליהנות מכספם המחולל.
כך או כך, אין חולק שמן המובחר הוא שלא להזדקק אל ממונם כלל ועיקר. ולכך לא קשה להבין את סיבתנו לכך. אנו, כיון שרצינו להקים את תלמוד התורה שלנו צחור ומובחר, ללא כלצל של ‘בדיעבד’, אין ספק שהדרך היחידה היא להינזר כליל מכל מקור כסף פגום. יהא אשר יהא.
“אך מעבר לזאת” ממשיך הרב אסייג בלהט מתגבר “כך קיבלתי ממורי ורבי הרה”ג ר’ בצלאל טולידנו שליט”א ראש ישיבת ‘זוהר התורה’, שבמשך למעלה משש שנים זכיתי ללמוד עמו בחברותא יום-יום.
“הרב, שהיה תלמיד מובהק של ר’ יושע בער סולוביצ’יק זצוק”ל, החדיר והשריש בי את רגש הקנאות העמוקה והיסודית לכל דבר שאינו תואם את רוח התורה הטהורה.
“וגם באופן אישי אני חושב” סיכם חד משמעית “שהשליחות הנעלה הזו שלי היא לחנך את ילדי ישראל קדושים וטהורים בדרך הנכונה והראויה. ובוודאי שחינוך וכסף טמא לצורך כך, זהו תרתי דסתרי.
“ומשום כך היה ברור לי מההתחלה כי תלמוד התורה שלנו, בית היוצר של הדור הבא, לא ייהנה בשום צורה שהיא מחסדיו הקלוקלים של שלטון הכופר”.
עיניי השם אלוקיך בה
לשאת בעול מוסד חינוכי שכזה, נטול תקציב קבוע המאפשר את קיומו הבסיסי והראשוני, אנו יודעים מאלו המוסדות בהם גדלנו, היא משימה קשה ביותר. אך שם בנתיבות אין ספק כי המשימה היא קשה לאין ערוך. ביקשנו להבין כיצד מצא דרך, בטבעו הקשה של העולם, לקיים מוסד שכזה על כל צרכיו והוצאותיו האין סופיות.
השאלה המתבקשת מעתה היא איך באמת מכלכלים אמת בוערת זו, מהיכן ירק זה חי?
הרב אסייג שותק מעט, כמו נובר בזיכרונות דברי ימי הת”ת. “בשנים הראשונות” שובר לבסוף את השתיקה “אכן הייתה זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. כל אחד שהיה שומע את הצהרתי, לגלג עלי בזלזול. הייתי מתדפק על דלתי נדיבים בחו”ל ומספר להם על הת”ת ועל חוסר התקציב שלי, אך הם לא האמינו לזה. לבטח חשבו כי זו עוד דרך לסחוט מהם כספים עם סיפור בדיוני עשוי היטב אך לא הגיוני.
“אך עם השנים ב”ה, התחלנו לקבל סיוע כספי לא מבוטל מ”קרן ההצלה” של מוסדות ‘סאטמר’ בוויליאמסבורג המעודדת ומחזקת את ידי המוסדות בארץ שהם על טהרת הקודש.
“וכן חובה עלי לציין גם את האדמו”ר מפשוורסק שליט”א באנטוורפן, שלקח את הת”ת שלנו כפרויקט אישי, ולא פעם התבטא כי התלמוד תורה הזה נמצא על לוח ליבו ממש. הוא מחזק את ידינו בכל עת ושעה אם בענייני כספים ואם בברכות קודשו.
וכמובן מורי ורבי הרה”ג רבי אברהם יהושוע סולוביצ’יק שליט”א שמלבד היותו מתווה הדרך שלנו, ומורה דרכנו בכל הקשור לשאלות חינוכיות המתעוררת מעשים שבכל יום – היאך לנהוג, אף במובן הכספי הוא עוזר וסומך במסירות גדולה לאין שיעור. לולי הוא, ספק רב אם היה כאן משהו. אפילו לא ספק, ברור כשמש כי לזכותו נזקפת כל הקמת מוסדות זו.
“גם מו”ר גאב”ד העדה החרדית, מוקיר ותומך בנו במסירות רבה ללא מיצרים, ואף באחד ההזדמנויות פנה במכתב נרגש אל תלמידיו בק”ק אנטוורפן, היכן שכיהן כרב ואב”ד במשך שנים ארוכות קודם שעלה ארצה, בבקשה רבה לתמוך ולסייע למפעלנו הכביר.
“ניתן בהחלט להמליץ על כל הקורות הללו” הוא מסיים בחיוך “את הפסוק “והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד” ועל כך איננו מספיקים להודות לכבוד המקום ברוך הוא”.
להחזיק מוסד שכזה בכוחות עצמיים, אנו יודעים ויכולים לשער כאמור, הוא אתגר לא פשוט כלל, האם אפשר לומר שהורי התלמידים תומכים בדרך זו?
“מכיוון שציבור המשפחות שילדיהם לומדים אצלנו” משיב ר’ ערן “הם אינם מקפידים על כך ואין זה הדרך בה התחנכו, מובן שלא הם אלו שדחפו אותנו שלא לקבל כסף מהמדינה. ודי ברור כי אין זה המניע שלהם לשלוח בשל כך את יקיריהם אלינו.
“אך מאידך גיסא, עצם העובדה שהשכר לימוד אצלנו הינו מהגבהים שבמוסדות החרדיים בדרום ואולי בארץ בכלל, ובכל זאת הורים רבים משקעים מהונם הדל לטובת חינוך ילדיהם, הם בוחרים לשלוח דווקא לכאן למרות המחיר הגבוה לכאורה, נתון מעניין שבכוחו ללמד משהו על רצון עז שקיים בהורים לתת לילדיהם את הטוב ביותר, ייתכן והם סוברים עמוק בתוכם כי זו הדרך הנכונה. כנראה, שזה הטוב ביותר.
“אין ספק” הוא מוסיף “שעם הזמן הם, כמו התלמידים הרכים עצמם שסופגים את הדרך הזו כגרסת ינקותם, ורואים את ההצלחה הכבירה של שיטה זו, הם לומדים להעריך את העובדה הבסיסית שלימוד תורתם הוא נעלה ונשגב עשרת מונים יותר, וכי כמה ההבדל הוא גדול בחינוך הילד כשהוא מנותק מכל קליפה חיצונית שמעכבת”.
כל ההתחלות קשות
אך לפני חודש, בי’ באדר שנה זו, חגגו שם את חנוכת ביתם לבניינים החדשים יחד עם מעמד קריאת שם התלמוד התורה.
המעמד הכה הדים רבים בכל מרחבי הדרום הצחיח, רבנים וראשי ישיבות, גדולים ויידועי שם רבים, כיבדו את המעמד בהשתתפותם ואף נשאו דברים בערך וחשיבות העניין.
אוהל מיוחד שהוקם בחצר הת”ת איפשר להכיל את ההמונים שגדשו את המקום. תושבי העיר החרדים, שששו על ברכה זו שבאה אל גבולם בירכו, הודו ושיבחו על כך בכל מאודם.
הכל התחיל בעצם,לפני מעט פחות משמונה שנים.
זה החל כמו בסיפורים, בדירה שכורה קטנה, מלמד יחיד וכיתה מצומצמת. בשנה הבאה התרחבו עם חדר נוסף ותלמידים נוספים, ובשנה שאחרי כבר שכרו עוד דירה. כך התחילו להתבסס. השם הטוב החל להתפרסם והורים רבים מנתיבות ואף מחוצה לה ביקשו לצרף את ילדיהם אל ההצלחה.
השנים חלפו, הספסלים התרבו, הביקוש להתקבל למסגרת המצליחה גבר מיום ליום והמקום נעשה מהר מאוד צר מהכיל את כולם. לכך בעצת וברכת מורו ורבו של הרב אסייג רבי אברהם יהושוע, וללא מושג קלוש מהיכן להביא את הדולר הראשון לבניין, רכשו את השטח המיועד והתחילו בבניה נמרצת.
תוך פחות משנה וחודשיים הושלמה בניית התלמוד תורה.
“אני מוכרח לציין” מבקש הרב אסייג להדגיש ולומר “כי אין עוד חיידר כאן באזור, שעוד במחזור הראשון – בשמונה השנים הראשונות, כבר היה להם בניין משלהם. מה זה – תגידו אתם, אם לא השגחה פרטית צמודה ומיוחדת במינה.
“השאלה הבאה” מחייך הרב אסייג “לבטח תהיה איך השגנו סכות עתק שכזה, לצורך בניין אשר עלותו מתקרב לסכום של שני מיליון דולר. אולם על זה גם לי לא תהיה תשובה. כיוון שאין לי שמץ של רעיון איך בדיוק אנו יושבים כאן כעת, פחות מחצי שנה מאז נשלם זה הבניין כשאין לי שום חובות על צווארי מכל זה. אין לי הסבר אחר מלבד סייעתא דשמיא בלתי נתפסת בשכל אנוש שליוותה אותנו לכל אורך הדרך”.
בעקבות מה ששמענו על ההשקעה הרבה כל כך בחינוך הטהור, האם הייתם תולים את ההצלחה הגורפת כל כך בהקרבה הזו שעשיתם בכך שאינכם נהנים מכספי הממשלה?
“בהחלט אפשר לומר כך” מסכים הרב אסייג לחלוטין עם קביעה זו “אני חש סייעתא דשמיא מופלאה על כל צד ושעל שלא בדרך הטבע, הן מבחינה כספית והן מבחינת ההצלחה הבלתי נתפסת של הת”ת.
“שכן, רק בשביל שנבין, עלות מוסד שכזה לנהל אותו במשך שנה, הינו למעלה מארבע מאות אלף ש”ח, שאין לי מושג מהיכן להמציא. אך הנה הבט סביבך, איך הכל פורח ומשגשג בצורה מעוררת התפעלות עצומה.
הנכם מוזמנים לטלפן אלי בכל יום תמיד ובצקלוני יהיו סיפורי השגחה קסומים למכביר רק מאותו יום בלבד. המילים שאנו אומרים בתפילה “על נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים” מקבלים אצלי משמעות מוחשית עד מאוד.
“כן מבחינת הצלחת הת”ת, שמונה כיום כבר קרוב למאה וארבעים תלמידים, ביניהם כמה כאלו אשר מתגוררים בבאר שבע – מרחק של קרוב לשעה נסיעה, כאשר בדרך ישנם לא פחות ואולי יותר מחמישה עשר מוסדות חינוך אחרים. ובכל זאת, ההורים בוחרים להגלות את מחמדיהם עד לכאן, בעקבות האיכות הבלתי מתפשרת. זאת הצלחה שלא יכולנו לבקש יותר מזה.
“אני חש חובה להוסיף” הרב אסייג רוכן קדימה “כי מעבר לסייעתא דשמיא הגדולה ישנו גם פן נוסף להצלחה הגורפת הזו: כשהנך עמל כל כך בגיוס הכסף, ואינך משמש כצינור גרידא המעביר את התקציב מהממשלה למוסד, אין ספק כי הרצון לראות איך העמל הגדול הזה נושא פירות טובים הוא אמתי ועצום הרבה יותר.
ואל הרצון הכביר הזה מצטרפים צוות המלמדים, המחנכים, המפקחים והמשגיחים המובחרים בקפידה רבה, יחד עם ההורים המשקיעים ואפילו התלמידים הקטנים שכל חפצם ותשוקתם היא להתעלות במעלות התורה והקדושה בדרך הנכונה”.
הרווח והתועלת להולכים בדרך זה
בעיר נתיבות ישנם כאמור תלמודי תורה לא מעטים, אולם ת”ת זה הינו היחיד שאינו מתוקצב. היה מעניין להיווכח בתועלת המידית הניכרת לעין – אם ישנה. האם רב טובו של מוסד שכזה על פני אלו האחרים.
האם ישנו הבדל משמעותי בחינוך הילדים במוסד שאינו מתוקצב ע”י הממסד מאלו שהם כן מקבלים כספים מהממשלה, או שזהו רק עניין עקרוני אישי שאינו משנה בסופו של דבר את התוצאה בחינוך עצמו?
“אענה לך בסיפור”, מחייך הרב אסייג, “אך קודם אקדים ואציין, כי עיריית נתיבת הינה חילונית לחלוטין ואינה מאפשרת בשום אופן הפעלת מקומות לימוד שאינם רשמיים מטעמם. לכן, במהלך מיוחד עבור ת”ת זה, הונפק אישור מוגדר המאפשר את קיומם שלא למתן תקציבים, במסגרתה עורכים משרד הבריאות ורק הם ביקורות על היגיינת המקום וניקיונו.
“ובכן, לפני מספר חודשים הופיעו בשערי הת”ת מספר מפקחות צעירות מטעם משרד הבריאות בלבוש פרוץ שאינו הולם את החינוך שלנו.
“ניגשתי אליהם והבהרתי להם חד משמעית כי לא יוכלו להיכנס אל תחומי הת”ת בלבוש שכזה בשעות הלימודים, למען לא יטמאו את עיניהם הטהורות של תשב”ר וכי עליהם לכבד את אורח החיים כאן.
“המפקחות שעוד לא נתקלו בהתנגדות שכזו הפטירו ביבושת “אם אין ביקורת אין רישיון ואם אין רישיון – אין תקציב!”.
“בין כה איננו מקבלים כסף מכם, כך שאין לנו הרבה להפסיד” הגבתי לאיומם הטפל.
“המפקחות נרעשו. “אנו מסתובבים כבר יום שלם כאן בין הת”תים החרדים” סיפרו, “ואף אחד לא הביע התנגדות כלשהי לביקורת שלנו חוץ מכם”…
“הם עזבו עד מהרה את המקום.
“לא עברו כמה דקות והממונה על המפקחות התקשר להתנצל עמוקות על הפגיעה ברגשותינו, וציין כי אנו שהוכחנו שאין לנו חלק עם שלטונם הכופר בכך שאין אנו נהנים מתקציביה, זכותנו המלאה לעמוד על כך שיכבדו את אורח הדרך הזו, מה לנו אם כן, רווח גדול מזה”.
אין צורך לציין, כי אלו אשר כן נהנים מכספם של הממשלה, חוששים להעיר להם על הופעתם המבישה של המבקרות מחשש שיפסידו את מנתם הכספית, והנה יצאה שכרם בהפסדם…
תלמוד תורה כנגד כולם
יצאנו לראות מקרוב עוד בית אשר מתחנך לפי ערכי היהדות האמונה, ומה שמצאנו היה גחלת לוחשת אהבה ומסירות נפש יהודית אמתית.
כמה מרגש ומה נהדר לראות ולדעת כי אי שם במחוזי הדרום, גם שם מבינים כי אם חפצים בחינוך נכון את ילדנו, אין לנו שום דרך אחרת, כי אם בדרך התורה בה נצעד ונלך באש ובמים. לקדש שם שמיים.
First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.
Contact the author at y29490@gmail.com