הגר”ח גריינימן תפס כדברי המג”א באו”ח סי’ שכ”ט

מג”א או”ח שכ”ט סק”ה:

שאם לא יניחנו: וצ”ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישי’ שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת עיין מה שכתבתי סוף סי’ רמ”ח.

חו”ב סנהדרין ע”ב מעתיק זאת גם לבא במחתרת:

… ובאמת יש לשאול טפי אמאי רשאי בעה”ב לעמוד נגדו ולחלל שבת, והרי חייב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו כדאיתא ביו”ד סי’ קנ”ז ס”א, ובעכו”ם שצרין על ישראל בעסקי ממון בזמן הזה באו”ח סי’ שכ”ט ס”ז דשרינן לחלל שבת משום שעלול לבא לידי נפשות כשאנשים יעמדו על ממונם, הקשה שם במג”א דאמאי אין חייבין למסור ממונם ולא לחלל שבת, וכתב דאה”נ דכל אדם מחוייב למסור ממונו, אבל חיישינן שלא כולם ימסרו ויבא לידי פיקוח נפש ע”ש, אבל הכא משמע דבעה”ב רשאי להרוג בשבת את הבא במחתרת, ולא מחייבינן ליה למסור ממונו, וי”ל דתחלה אינו מעמיד עצמו על ממונו ומקוה להציל בלא חילול שבת, וכשהגנב בא להורגו כבר אין פנאי לפייסו שיקח הממון, ולכן רשאי להורגו.

(א”ה, לא ראיתי בפנים כעת.)