החיילים לא מסרו נפש לשחרר את ירושלים כדי שיוצג בכותל תיאטרון רומאי

כשהצנחנים עמדו בהתרגשות ליד הכותל ב-1967, מעטים תיארו לעצמם שמתחת לרגליהם קבור עבר היסטורי עשיר, שרק מחכה לידיים טובות שיחשפו אותו לאור העולם.

בחפירות הארכיאולוגיות הנערכות כיום ברחבת הכותל המערבי מתגלים מבנים עתיקים. מדובר במבנים שנבנו על ידי עמים שכבשו את ירושלים, והתעללו בעם ישראל, כגון הרומאים והצלבנים. לדוגמה, בצמוד לאבני הכותל התגלה תיאטרון רומאי, ורחוב שנקרא “הקרדו” על שם בוניו הרומאים.

מבנים יהודיים נחשפים מעט, ולא קשה להבין מדוע – העמים הללו דיכאו באגרוף ברזל את העם היהודי, החריבו את עריו והגלו אותו מארצו.

התוכנית החדשה היא לפתוח מתחת לרחבת התפילה מתחם תיירותי ענק, שיכלול את המבנים הללו, ויגיע עד אבני הכותל ממש. המתחם יקושר, פיזית והסברתית, לכל הסביבה: למנהרות הכותל, לגן הארכיאולוגי וכנראה גם מעבר לחומות העיר, אל החפירות ב”עיר דוד”.

יהיה זה מתחם מרשים ביותר, במוקד ההיסטורי שעיני כל העולם נשואות אליו. המקום יזכה לפרסום רב וימשוך הרבה תיירים, הרבה יותר מהנהירה הנוכחית לכותל של כעשר מיליון מבקרים בשנה מכל קצווי תבל.

לא מוגזם לומר שמדובר במהפכה בנוגע לאתרים היסטוריים בארץ, כי הכותל הוא מקום שממילא מושך וממגנט המונים, כל שכן כשיפתח המתחם החדש, שידהים בהיקפו ובעוצמת התגליות החדשות שבו.

אבל אליה וקוץ בה.

אנו מברכים על חשיפת שרידי העבר. אך מה עם ההיבט היהודי?

המתחם החדש עלול להציג בעיקר את מפעליהם של הכובשים הרומאים והצלבנים, ולא את הקיום היהודי בירושלים. דבר כזה, במוקד הדתי של העם היהודי כולו, הינו בלתי-נסבל ויהווה בכיה לדורות.

ירושלים היא בירת עם ישראל מימי דוד המלך. עמנו סבל נוראות מכובשים זרים – אשורים, בבלים, יוונים, רומאים, ביזנטים, צלבנים, האינקוויזיציה, פוגרומים, ועוד. הוא הוגלה באכזריות, עבר רדיפות רבות ושואה. לא היה עם שסבל ונרדף כל כך, ובכל זאת שרד. זאת ‏למרות היותנו עם שוחר שלום, עם-הספר, שהנחיל לעולם את ערכי הנצח של התרבות האנושית. ‏נרמסנו במגפי הכובשים רק בגלל שאנו יהודים. שארית-הפליטה, נאבקו לחזור לארצם-מולדתם, וגם כאן ישנם רבים המנסים להכחידנו.‏

מדינה אחת בלבד יש בעולם, אשר מטרתה לשמור ולטפח את המשך הקיום היהודי: ישראל. בירתה ירושלים, ובליבה של ירושלים ניצב הכותל, השריד לעברנו המפואר. הוא אינו רק מקום קדוש ביותר, אלא סמל לקיום היהודי בארץ הזו. גם עמי העולם מכירים במרכזיותו של המקום מבחינה היהודית-לאומית. כל אדם, תהא אמונתו אשר תהא, מרגיש בהגיעו לכותל וסביבתו, שכאן נעשו דברים היסטוריים כבירים.

סביב הסמל הקדוש הזה צריך להיות צביון יהודי.

האם לא מוצדק שמארגני המתחם החדש ידגישו דווקא את העבר היהודי במקום, ולא את העבר הרומאי והצלבני?

מתחת למבנים הרומאים יש מבנים יהודיים, של אבות-אבותינו, שמסרו את נפשם על קיום התורה והאמונה היהודית. האם איננו זכאים לראות את הנותר מהם, ולא את הנותר מהכובשים שהרגו באבותינו ללא רחם?

לדוגמה: הקיסר הרומי אדריאנוס הרג מאות אלפי יהודים. על חורבות ירושלים היהודית הוא הקים עיר ‏אלילית, “איליה קפיטולינה”, ואסר על כניסת היהודים בשעריה, כדי למחוק כל זכר לקיום היהודי. כל בר-‏דעת יסכים שאל לצאצאיהם הישראליים של קרבנותיו, לתת יד למאווייו, ולהנציח את תרבותו ומפעליו.‏

יהיו שיגידו כי אל לנו להתערב בשיקולים ארכיאולוגיים-מדעיים. התשובה ברורה: לא דין הכותל וסביבתו, כדין כל אתר אחר. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו כותל אחר.

בנוסף, בארכיאולוגיה מכירים אפשרות לגיטימית, לפרק בזהירות שכבה עליונה כשרוצים לחקור שכבה תחתונה, קדומה יותר. את מה שיפורק מעבירים לשימור במקום אחר. כמו שנעשה במצרים, שם פורקו ‏פסלי ענק מתקופת הפרעונים והועברו למקומות אחרים.

פתרון נוסף הוא להדגיש בשילוט ובהכוונה את ההיבט היהודי של המתחם, והדגש הכללי יהיה על ממצאים יהודיים.‏

אין בכך התעלמות מהאמת, כי כל הממצאים מתועדים בדו”חות המדעיים המפורטים שהארכיאולוגים מפרסמים, הנגישים לכל החפץ בכך.

יש לנו הזדמנות פז לשמר ולהדגיש דווקא את העבר היהודי העתיק המפואר בירושלים, במקום המרכזי והחשוב ביותר. אדרבא, הבה נשקיע בהיבט היהודי-חינוכי של המתחם. ‏יבואו ילדי בתי ספר, וכל יהודי באשר הוא, ויכירו יותר את ההיסטוריה של עמם. ויבואו גם נוכרים המעונינים בכך. וכמובן שצריך לוודא שהפעילות התיירותית המוגברת לא תפגע בצביונו של הכותל כאתר קדוש, ובסדרי התפילה בו.

אני קורא לממונים על העניין להכיר בכך שיש כאן אחריות לדורות. החיילים הישראליים שהקריבו את נפשם כדי לשחרר את ירושלים, לא עשו זאת כדי שבסוף יוצג בכותל תיאטרון רומאי.

מאתר הידברות, כאן.