הצעה לסדר היום: יצירת תוכנית לימוד למתחילים

אם רוצים להישאר כת קטנה של לופט-מענטשען, קרי מלומדים עם הראש בעננים, ניחא.

אבל אם רוצים למשוך ולחנך יהודים מן השורה, שעסוקים רוב יומם בתורה ומלאכה, חייבים לחקות את הקומוניסטים, כמ”ש מאויבי תחכמני.

ולדימיר לנין מדגיש בכתביו ללא מנוח את הצורך ב”הסבר קל” – לא שהוא עצמו הדגם לכך...

הקומוניסטים לא חייבו כל חבר ללמוד את “דאס קפיטל” הענקי, ואפי’ לא את כל המניפסטו הקומוניסטי (די-קצר), אלא “תיווכו” את המקורות היטב, חילקו דפי עבודה מקוצרים – רק כמה דפים מכאן ורק כמה דפים מכאן, במחשבה מראש שלא להעמיס.

ודאגו שהמילים יהיו מוכרות וקלות משדה החיים של החברים (ביחוד בעיתונים, כי גם הם שימשו אף למטרה חינוכית פנימית).

הגיל הממוצע שהצטרפו למפלגה (הכונה לנתונים מחוץ למסכי הברזל) היה 15-25! והם גילו שההצלחות בעיקר עם הצעירים. וגם לא טרחו ליישב את כל השאלות האפשריות בתאוריה מראש.

ושוב, חילקו חומר קל וקצר וגם דאגו שיהיו “משיבים” לשאלות וקושיות על החומר.

לא זו בלבד, הם גם יצרו חוגי בית של 3-15 חברים, ובכל הרצאה הדגישו המרצים רק כג’ נקודות, ותמיד פתחו בשאלה “ומה הצליחו החברים בשבוע האחרון ליישם מהחומר”, וסיימו כמ”ש הרמב”ן, “כאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו…” (אבל בלי ה”אם”).

וישבו במעגל למנוע פורמליות-יתר, עם שיח פתוח, ועוד. (וגם ביקורת פנימית אכזרית אותה א”צ לחקות, דלא כנוברדוק.)

אפשר לדבר עוד הרבה על כיצד קישרו הדברים למעשה, ע”פ תורת הדיאלקטיקה, אכמ”ל.

כבר יש לקדושת ציון כמה מאמרים קלים, ונותר רק לעבד את החומר, לקצר ולסדר אותו.