התגרות באומות או התגרות בעם השם?

התגרות בהשם

ממשל טראמ”פ מעלים עין מבנייה בהתנחלויות (בד”כ), בעוד שממשל אובמה היה נגדה.

מחד, טראמ”פ מגבה הרחבת הבנייה בא”י, מאידך אובמה אינו מתגרה באומות. עם מי הצדק?

במשך 8 שנים ראה”מ נתניהו מתגרה באובמה – אובמה מסיר הסנקציות מעל פרס.

בא”י עשו רעש ‘חוק ההסדרה’, שמפקפק בזכויות הערביים בא”י – אובמה באו”ם מפקפק על זכותם של היהודים על ירושלים.

בירמיהו נ,כד: יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם־נִלְכַּדְתְּ֙ בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַֽיהוָ֖ה הִתְגָּרִֽית׃ כה פָּתַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃ כח ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת־נִקְמַת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵֽיכָלֽוֹ׃ כט הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּים כָּל־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל־יְהִי־(לָהּ֙) פְּלֵיטָ֔ה שַׁלְּמוּ־לָ֣הּ כְּפָֽעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָֽשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל־יְהוָ֛ה זָ֖דָה אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

ובתרגום: כי בה’ התגרית, ארי בעמא ה’ אתגרית. כי אל ה’ זדה, ארי על עמא דה’ בסרת.

ומבואר מזה שמי שמתגרה על עם ישראל מתגרה בזה על קדוש ישראל (הקב”ה – ואין עוד מלבדו ודו”ק) בעצמו.

ובמדרש תנחומא (ורשא, בשלח טז): וברוב גאונך. הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך. ומי הן אלו – הקמים כנגד בניך. מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה. וכן הוא אומר (תהלים עד כג): אל תשכח קול צורריך. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פג ג). מפני מה (תהלים פג ד): על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך כו’. וכן הוא אומר (זכריה ב יב): כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו כו’ וכו’, ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה. וכן הוא אומר (שופטים ה כג): אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה’. וכי הוא צריך עזרת אחרים, והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו. אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה. ולפיכך כתיב: כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך. ומי הן אלו הקמים כנגד בניך. [עיין בפנים כל הקטע].

ויש לבאר למה המתגרה בעם ישראל נחשב שהוא מתגרה בהקב”ה, והרי הוא רק שונא את העם הזה ומה זה קשור להקב”ה. אלא שייחודיותם של ישראל הוא זה שהקב”ה בחר בהם להיות לו לעם, ומי שמתגרה בבחיריו מתגרה בו עצמו. ‘כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו’.

וראה במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג: ר’ יהושע דסכנין בשם ר’ לוי אמר ששה הם שנבחרו כהונה לויה ישראל מלכות בית דוד ירושלים בית המקדש, כהונה מנין דכתיב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (שמואל א’ ב’ כח’) לויה מנין שנא’ (דברים יח’) כי בו בחר ה’ אלהיך, ישראל מנין שנא’ (שם דברים ז’) ובך בחר ה’ אלהיך, מלכות בית דוד מנין שנאמר (תהלים עח’ ע’) ויבחר בדוד עבדו, ירושלים מנין שנא’ (מלכים א’ יא’) העיר אשר בחרתי בה, ביה”מ מנין דכתיב (דברי הימים ב’ ז’) בחרתי והקדשתי את הבית הזה. (ועי’ שמו”ר תצוה לז’ ד’).

ובעדת קרח, שחלקו על כהונת אהרן בחיר ה’, עליהם כתוב: (במדבר יח, יא) לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּֽעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַֽהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תַלִּ֖ונוּ עָלָֽיו׃  [ובפרש”י: כי בשליחותו עשיתי לשאת כהונה לאהרן ולא לנו הוא המחלוקת הזאת]. הרי שאף שטענותיהם בפיהם היתה נגד אהרן ומשה מעלה עליהם הכתוב שנועדו על ה’, וזאת כנ”ל, שהקב”ה הוא שבחר באהרן, והמפקפק בזכותו של אהרן על הכהונה חולק הוא על הקב”ה בעצמו.

ובחירת עם ישראל מה’, ‘אתה בחרתנו מכל העמים’ וכנ”ל, ולכן ‘כל הקם נגד ישראל כקם נגד השכינה’, כנ”ל בתנחומא.

ומבו’ בסנהדרין קי’ א’, ‘כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש’, וכן כתבו בשם חז”ל שהחולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה, והכונה כנ”ל, כי בחר ה’ בדוד, ומי שחולק על דוד חולק על מי שבחר בו. [ויתכן דזהו מש”כ רש”י בהושע (ג,ה) תנא משום ר”ש בן יוחאי בג’ דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד’ הה”ד (מלכים א יב, טז) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (מלכים א יב) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך. ולפי”ד, זה עצמו שאמרו ‘אין לנו חלק בדוד’ זה מאיסה במלכות שמים].

וגם ירושלים הרי זה מבחירת ה’ כנ”ל, ולפי”ז נמצא שהחולק על בחירתו של ירושלים כחולק על הקב”ה, והמואס בירושלים כמואס במלכות שמים כנ”ל. ובית המקדש בירושלים נקרא בתורה ‘המקום אשר יבחר ה”, ומי שחולק ואומר שהמקומות האלו שייכים למישהו אחר, הרי הוא כופר בבחירת הקב”ה.

ובילקוט שמעוני שמואל א רמז קו: תני ר’ שמעון בן יוחאי אומר כו’ בשלשה דברים עתידים למאוס במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבנין בית המקדש כו’, א”ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלהיהם זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ה’ ואל טובו זה בית המקדש.