תקנו חז”ל שבחול המועד ור”ח אומרים תפלת יעלה ויבא בברכת העבודה-רצה, ויש לשאול למה דווקא בברכה זו ולא בברכה אחרת, ואפילו בהנחה שיש לאמרה בעבודה, למה לא לנסח אותה כשייכת בפרט למעין המאורע, ושוב, מה עניין כל המילים הנרדפות לזכירה, ייראה יירצה יישמע ייפקד ייזכר, וכו’, וכל הזכרונות, זכרוננו פקדוננו, זכרונות ירושלים משיח עם ישראל וכו’, והוה אמינא שבמועד נאמר נוסח המתמצת את תפלת המועד, “והשיאנו ה’ אלקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו, ושמחנו ביום חג הפלוני הזה, והעלנו לציון עירך ולירושלים משכן שמך, ושם נעלה ונראה לפניך בשלש פעמי רגלינו ונעבוד לפניך כימי עולם וכשנים קדמוניות, ותחזינה עינינו וכו’,” ובר”ח נאמר “אוא”א חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה לששון ולשמחה, וכו’, ויהי החודש הזה סוף לגלותנו ותחילה לגאולתנו. מזבח חדש בציון תכין, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, ותחזינה עינינו וכו’.”
וי”ל שסמכו חז”ל על מטבע הכתוב, במיוחד פסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ותקעתם בחצצרות על עולתיכם (ובספרי – קרבנות ציבור) ועל זבחי שלמיכם, והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם וכו’. והנה בפסוק הזה יש עניין תגבור התפלה במועדים וחודשים, וכן הקשר לעבודת הקרבנות, וכן מטרת הזכרון, וראו חז”ל להוסיף התפלה על הזכרון בימים אלו כשמתפללים על השבת עבודת המקדש למקומה.
מאתר אברהם בן יהודה, כאן.