תוי”ט בכורות ה’ ו’:
מכרוהו לנכרים כו’, כתב הר”ב וגבי בכור לא תני מכרוהו לנכרים דבכור תמים אסור בהנאה. ואני תמה שאע”פ שאסור בהנאה. אינו תופס את דמיו. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו. אלא ע”ז ושביעית כמ”ש הר”ב סמ”ט פ”ב דקדושין. אבל נ”ל דהיינו טעמא דלא תני גבי בכור משום דאע”ג דבמומו שרי אפילו לנכרים. כדתנן במ”ב דפרקין. מ”מ לא שכיחא למיעבד הכי לפי שישראל קדושים הן ומחבבין דבר שהיה עליו קדושה שלא להאכילו לעכומ”ז ולכלב. והואיל ולא שכיח. אע”ג דשרי לא בעי למתני. ותני לה גבי טרפה וה”ה בבכור אי איתרמי הכי [ול’ מכרוהו דייק דקאי אבכור].