|
אני מאשים
אני מאשים את מגזין “המקום” בפרסום תמונות נשים לא צנועות להדיא כנגד ההלכה (בזרועות מגולות וגילוי בשר תחת הצוואר וכיו”ב).
לא מדובר בחומרא או הבדלי השקפה וקשה לומר שבאים “להציל”, כי המגזין כתוב בעברית ומיועד ל”חרדים בעולם המעשה“. [הערה: אין הדבר דומה כ”כ לאתר אינטרנט שהמבקרים בו יכולים לסנן תמונות אוטומטית בכמה דרכים.]
אני מאשים את הרב דוד לייבל, מנהיג מערכת מגזין “המקום”, בהודאת פיו בחומר העוון.
אני מאשים את הרב דוד לייבל ו\או מערכת מגזין “המקום” בהכחשה שקרית של מעשיהם הזדוניים.
אני מאשים את הרב דוד לייבל בהתעלמות מכוונת מאחריותו האישית והמתמשכת.
אני מאשים את הרב יהושע פפר (עורך ראשי בכתב העת “צריך עיון” שע”י קרן תקוה) בשותפות עמוקה עם מגזין “המקום” ומתן לגיטימציה מסוימת כדמות רבנית למחצה, הן בכתיבת טור תורני-אקטואלי קבוע במגזין והן בפרסום מסחרי של המגזין דרך אתר “צריך עיון”.
תחילה התכתבתי עם הרב לייבל:
אח”כ פניתי למערכת המגזין ואל הרב יהושע פפר:
תימוכין להאשמות:
תמונות נשים בפריצות (ע”פ עדות אשה שבדקה והחזירה לי רשימת מראי מקומות קצרה):
משמע שהרב דוד לייבל הוא מנהיג מגזין “המקום”:
“אכן תמכתי בהדפסתו ובקווי המדיניות של מערכת העיתון…”
הנה הודאת הרב דוד לייבל עצמו בחומרת המעשים (בטרם השתתק):
“כל שאלות ההלכה, נקבעות לפי שורת הדין כפי שמורים מורי הוראה למערכת העיתון ההוראה שקיבלו הייתה שאין פסול בהדפסת תמונות של נשים צנועות (מעמדן האישי אינו נוגע לדינא, ומה חילוק מצא מר בין ערוה דא”א לנדה בעניין זה), אם יש חריגה מקו זה, מצוה להעיר ויישר כוחו”
הנה הודאת מערכת המגזין בעצמה בחומרת המעשים, מפי הרב דוד לייבל (בטרם השתתקו):
“הם הופתעו והתאכזבו מהטענות, הם מצהירים במלוא פה שמעולם לא פורסם עירום מכל סוג שהוא בעיתון והזדעזעו מעצם המחשבה”
מי הם אנשי צוות מגזין “המקום” (הושמטו תמונות)? העתק תחילת הרשימה:
ושוב, ההתכתבות המלאה היא כאן:
השם ירחם!