מה ההבדל? ‘אומר מותר’ של שומר מצוות ו’אומר מותר’ של חילוני

ז”ל הגרש״ז אויערבך זצ״ל (מנחת שלמה נדרים כ״ח א’), מתוך ההקדמה לס’ סלע מדינה שהבאנו כאן (לא ראיתי בפנים):

״נכון להדגיש, שאף אם אנו אומרים שאין שייך דינא דמלכותא כיום, אין בזה משום חילול השם, שהרי החפשים וכו’ אומרים בפירוש שמחמת הדת אין שום פחד לנגד עיניהם, וא״כ אותו הדבר אומרים גם שומרי התורה, כי הרי אין אנו אומרים שמצד הדת הננו חייבים לעבור על הדינים, רק אומרים שמותר, ודבר זה הרי כל החפשים ג״כ אומרים כך”.

אבל באמת החילונים רק משקרים את עצמם כאילו לית דין ולית דיין. רובא דרובא הוא באמת “יהודי בלב”, א”כ נמצא כאילו הוא בעל דרך ארץ “מן הישוב” ואילו ההוא גברא שמשים ודאי כספק ופורץ גדרי עולם כמה מכוערין דרכיו וכו’ וכו’.

ועוד, שהם טוענים שיש מוסר כפרני “במקום” משפטי התורה, אלא שאיננו מקבלים אותו, א”כ יצאנו קרחים מכאן ומכאן, וכאילו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה לפי דעתם. א”כ, ההלכה מוחקת את ה”מוסר הטבעי“.

ועוד, דאפילו מ”ש “אין אנו אומרים שמצד הדת הננו חייבים לעבור על הדינים” רחוק מלהיות אמת, כי אין  “רשות” מוחלטת.

(ובכלל, כל הסברות-כרס-ללא-ראיה של הרש”ז אויערבאך מאד חשודות בעיני, ואכמ”ל.)

אבל י”ל דבאמת כשאין שייך דינא דמלכותא כיום אין זה אילוץ מבלי מלח, ורשעים הללו צריכים לבא במערות צרים ובמחלות עפר מרוב פחד ובושה מהסדרת הברבריות. והמדינה בימינו בכל מקום היא היפך המוסר הטבעי ג”כ.

אדרבא, אם אמרינן דינא דמלכותא גם בזה”ז באיזה מקום או איזה ציור, ה”ז כמעט דבר התמוה לרבים, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם, וק”ל.