[נכתב מקופיא!]
לכבוד הרב __ שליט”א,
מר __ ואנכי חקרנו האם מערכת הבטחון הישראלית (בעיקר צבא מדינת ישראל) מצילה חיי יהודים או שמא ההיפך הוא הנכון, ונפקא מינה אם לעזור לה, והסכמנו לשאול בזה את כבוד הרב.
עיקר הנקודה היא הבנת המציאות:
* לא די להכריע בשאלה ע”י מבט שטחי בקיים, אלא חובה לחקור ב”מה היה אילו” (על דרך ה”אינו נראה” של הכלכלן פרידריך בסטייה). השוק הפרטי מספק את צרכינו באופן זול ואיכותי. חוק כלכלי בסיסי ופשוט קובע כי “מונופול מעלה מחירים וגורע באיכות המוצרים”. במונופול אין ל”לקוחות” השפעה על ההכנסות, מה שיוצר כאוס, מלבד יתר מחלות הבירוקרטיה.
* משעה שתחרות אצ”ל ולח”י בסיפוק בטחון הופללה לטובת מונופול בשם “צה”ל”, הכל השתנה לרעה. במקום הצלת ושמירת חיי יהודים מבוזרת וחופשית, אנו סופגים “מחירים” גבוהים (קרי: מיסים אכזריים) ו”איכות” נמוכה (קרי: יותר נפגעים). בשם המשך ה”סדר” הקיים, אנשי שב”כ חסינים, למשל, חוטפים נערים יהודים לעינויים קשים בתואנות שוא, כדי לקטוע באבו כל מחשבה של הגנה עצמית יהודית ביוזמה אישית.
* אדגיש, השאלה היא אם הצבא המונופוליסטי מציל חיי יהודים, גם אם אינו מביא דוקא למיתתם, ונראה שאינו מסוגל כלל לעשות זאת, ע”פ ההגיון הפשוט בצורה “אפריורית” טהורה, וקל להבין.
הצבא המונופוליסטי, לא רק שאינו מסוגל להציל, הוא גם גורם שיירצחו יהודים באופנים הבאים:
- האיכות הירודה במטרה הרשמית של ה”בטחון” משתקפת גם בחיילים עצמם. יהודים נהרגים יותר מאשר אילו הותרו ארגוני שמירה וצבאות פרטיים ומקצועיים מתחרים והותרה אימון והחזקת נשק חופשית.
- הצבא לפעמים מגרש יהודים בא”י מבתיהם, ומוסר ממונם למבקשי רעתם. מלבד איסורי “לא תחנם” (מתנת חניה בקרקע) ו”מסירה”, הרי יש בכך פרס ועידוד זדוני לרצח יהודים, והתוצאה צפויה מראש. (אין חולק על הר”ן נדרים כ”ח א’ שאף מלך ישראל גופא אין יכול לגרש יהודים מא”י.)
- המדינה טיפחה והקימה – והצבא מתחזק – כמה מדינות-בת לשם השלטון בערבים שבתחומה, כגון אש”ף וחמאס (על דרך שיצרה ארה”ב יש מיש או יש מאין את אל-קאעידה ודאע”ש) במקום להחיל ריבונות מלאה. הצבא מאמן את אנשיהם ומוסר להם נשק, חשמל, מים, מלט ודולרים, עוזר בשמירת גבולות, ועוד. מלבד העובדה שבכך הצבא בעצם ממנה אותם “שליחים” לרצוח יהודים, גם העבדים הנאנקים תחת עול אדוניהם מגבירים את שנאתם המולדת כנגד מי שהביא עליהם את הרודנים ועומד מאחוריהם. התוצאה, כ”תגובת נגד” גם מצדם של ה”אזרחים” הערבים: רצח יהודים.
- מדיניות הצבא גורמת לרצח יהודים בעוד דרכים רבות: “טוהר הנשק”, סיום מלחמות בטרם נוצח האויב (“תחילת נפילה ניסה”), מלחמות “שכירי חרב” לשם קריירות של פוליטיקאים (כגון קשר חקירות אולמרט ומלחמת לבנון השניה), הססנות אידיאולוגית (כגון הסירוב לשחרר את ירושלים מיד במלחמת ששת הימים, אי-הצלת גלעד שליט במבצע, ועוד), רדיפת חיילים שעושים כיאות (ראה: ארגון חננו), אזהרות לפני תקיפה, הכנסת כחות דתיים יותר לסכנה בזדון גמור (כעדותם של דתיים חסידי צה”ל, כגון משה פייגלין ואחרים), “נוהל חניבעל”, המרת נצחון ב”הכלה”, וכולי. והכל כדי להדמות לגוים ערלים ולהחניף להם – במחיר דם יהודי. (ויש גם פשעי מלחמה אמתיים מועטים.)
- הצבא עסוק בדברים מיותרים ומרושעים רבים, על חשבון הצלת חיי יהודים, משמש לשם כך ביהודים שברשותה, ומסכן לשמם את חייהם, וכגון מניעת מסחר בסמים מסוימים שלא ע”י הגילדות (אכמ”ל), שמירת בתי עבודה זרה, או פיזור הפגנות שקטות. יש אומרים שאסור לחתום קביעות מטעם “כי לי בני ישראל עבדים”, שו”ע חו”מ סימן של”ג ג’. וחטיפות ה”גיוס” הן עבירה על איסור “גניבת נפש” לחברות למטרת רווח (בינוי, נשק, מזון, וכו’).
- יש אבטלה סמויה ענקית בצבא, כידוע, מה שגורם גם לשיעור התאבדות גבוה. וכל הקרקס הזה גוזל טריליונים מקרבנות המסים, ודקדוקי עניות מעבירים יהודים על דעתם ועל דעת קונם, ואף הן מרבין שופכי דמים בישראל.
- הצבא גם ידוע כיצרן וסוחר נשק למרצחי עמים בכל העולם (ובפרט אמפריית ארה”ב המרושעת, רודנים באפריקה, ואפילו לאיראן (!) בסתר) נגד משנה ע”ז (פרק א’ משנה ז’), “אין מוכרין להם [לגוים] דבין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים” (הובא בשו”ע יו”ד סימן קנ”א ו’), באמצעות שותפים במגזר הפרטי, וזה מגביר שנאת יהודים בכל העולם (לרוב פירסומו), והשנאה לא נשארת חבויה בלב, כניכר בשטח.
- בנוסף לגרימת רצח יהודים הנראית לעין, עוד גורם הצבא למתיחת דין שמים על היהודים שבקרבה, כמו על יתר העם היהודי. על היהודים שבקרבה הצבא כופה לפעמים לגלח את הזקן, לחלל שבת (בלי היתר “עד רדתה”), לאכול טמא בהשגחת ה”רבנות הראשית”, לשמוע קול אשה, לשמוע הטפה לשמד (לצד שיעורי יהדות), ועוד, בכונה “להעביר על הדת” – מה שגורם שיפלו בחרב. ולא נאריך על ההכשלה בהרבה עריות רח”ל, בפרט עם נכרים (שאף מוביל לרצח עוברים יהודים!).
- התפקיד המרכזי של הצבא להגן, לא על תושבים, אלא על בטחון מנגנון “המדינה” גופה, על כן הצבא עסוק מאוד בפרופגנדה בזויה ב”גלי צה”ל”, עיתון “במחנה”, ועוד. ואותה מדינה מהווה מרידה במלכות שמים, כמבואר בספר שמואל (חלק א’ פרק ח’): עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים… ויאמר השם אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך.
- ועל כלנה, מהווה מדינת ישראל הדמוקרטית מרד במלכות בית דוד, את סמליה ניכסה לעצמה. וכבר אמרו חז”ל שהחולק על מלכות בית דוד “ראוי להכישו נחש”.
ע”פ כל הנ”ל נראה לי שהצבא אינו מציל חיי יהודים אלא להיפך (אף לולי יתר האיסורים הכרוכים בו) מעצם טבעו כמונופול, ולכן ראוי להשתמט מלסייע לצבא ולמערכת הבטחון בכל יכלתו, ובכל דרך, הן בגופו והן בממונו, משום “לא תעמד על דם רעך, אני השם”. מהי דעת הרב שליט”א?
תודה על העזרה,
____ ו____
(א”ה, המכתב הוגה לאחר זמן.)