מנהג עירו של הצמח צדק בגוי שהרג ישראל

פתחי תשובה חו”מ תכ”ו:

או שישכור. עבה”ע ועיין בתשובת בית יעקב סי’ קמ”ח מ”ש בזה. ועיין בתשובת צ”צ סי’ קי”א שכתב באחד שנהרג בדרך ונודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין עליו הא ודאי דיש לכיף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין כי מצוה מוטלת על גואל הדם להמית הרוצח ואם אין הוא עצמו יכול להמיתו אם לא ע”י אחר ע”י הוצאת ממון צריך להוציא ממונו על זה ככל מצות עשה שבתורה ועד היכן מקרי גואל וקרוב נראה דאין שיעור לדבר אלא כל שאין קרוב יותר ממנו והוא ממשפחת אביו שראוי ליורשו מקרי גואל ומוטל עליו מצוה זו להנקם מן הרוצח ומ”מ נראה דאין לחייבו שיוציא יותר מהרגילות והיינו מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ושוטרים ולסרדיוט הדן אותו צריך הוא ליתן אבל אם יצטרך להוציא שכר מליצים ושאר ענינים וכיוצא ודאי דאין לחייבו והנכון שאותן הוצאות היתרים יחנו מן הקהל כדי לגדור הפרצה שאם ח”ו לא יהיו נוקמין מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח”ו כהפקר וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחי’ ואפי’ לפעמים שהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח אפ”ה היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של ב”ב הפקר עכ”ד ע”ש.