ציטוט מתוך כתבה באתר כל הזמן:
הגרעי”ש היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, ובתחילת שנת תר”ל החליט כי הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. כי “כאשר העיר ה’ את רוחי לעלות לציון… ואני יכולתי אז לישב ברומו של עולם, להיות רב ורבי במרומי קרת, אך היה כמו פקודה מן השמים, ונסעתי”…
בעידודו של חמיו שהבטיח לו להמשיך ולתמוך בו אף אחרי עלייתו ארצה, ואף קבע לו שישה פלורין לשבוע לקיום משפחתו בירושלים. התחיל הגרעי”ש בהכנות לעלות לארץ ישראל.
תלאות רבות עברו עליו בדרך. כשיצא לדרך לא היה בידו סכום מספיק כדי לממן את הנסיעה ועל-כן הוא עבר בדרכו לבקר אצל כמה קהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי שהללו יסייעו בידו להגשים את חלומו. להפתעתו, לא די שאותן קהילות לא סייעו בידו, הם אף לחצו עליו ועל בני משפחתו וניסו להניאו מכוונתו.
כשהגיע לקהילת סיגעט ונודע לאדמו”ר בעל ה”ייטב-לב” כי בכוונתו של הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל, מיהר האדמו”ר לקרוא לו ולנסות לשכנעו לנטוש את החלום. משראה האדמו”ר כי בדברים בלבד לא ניתן להשפיע עליו הוא פרסם כרוז כי מי שיסייע בידי הגרעי”ש לעלות לארץ ישראל הריהו כמסייע בידי עוברי עבירה. כותב הגרעי”ש: “ואז לקחתי את דרכי לארץ ישראל. בדרך באו עלי אנשים עם בקשות ופדיונות ועזרו לי עד אשר באתי לסיגעט אל הגאון בעל ייטב לב, והוא הרעיש עולמות כנגדי שלא אעלה. מה חסר לו, אם רוצה רבנות – אני אתן לו כרצונו. וכאשר שמע כי לא אשמע לקולו נתן פקודה מי שמחזיק אותי ליסע לא”י, כאילו מחזק עובר עבירה”.
בעקבות דברים אלו נאלץ הגרעי”ש לברוח מהעיר סיגעט ולנדוד אצל קהילות שונות בהונגריה. כשהגיע לקהילת בעטלאן הפצירו בו אנשי הקהילה לקבל על עצמו משרת רבנות בעירם, ובאו אליו על מנת שיסכים לכתוב ולחתום אתם על כתב מינוי רבני, אך הוא ענה להם בנחרצות: “כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת היא ארץ ישראל אשר לא אוכל לביישה”.
בין לבין כבר הספיקו האדמו”ר בעל ה”ייטב לב” ואנשי הקהילות השונות לשלוח טלגרמה דחופה לחמיו של הגרעי”ש, והלה השתכנע ושלח לחתנו כי הוא מבקש ממנו שיחזור תיכף לעיר קולמייא. הגרעי”ש חזר לקולמייא בפחי-נפש, ואולם החלום לעלות לארץ ישראל לא עזב אותו אף לרגע.
תקופה קצרה לאחר שחזר אל בית חמיו בקולמייא התחרט חמיו והחל ללחוץ עליו כי ייסע לארץ ישראל. חמיו סיפר כי חלומות רעים פוקדים אותו, והוא היה בא אל חותנו הגרעי”ש כפעם בפעם לפנות בוקר וצועק לו בחלונו: “תיסע לארץ ישראל כי אין לי מנוחה בלילה”. כך מתאר זאת הגרעי”ש: “אמרתי לחמי: כבר אני אומר כן לבעל החלום שלי להניח אותי, כי אם לדבר עמו את כל, ונוכחת. וכך היה. מדי פעם לפעם בא מו”ח לבוקר אור אל חלוני וצעק אלי: תיסע לא”י כי אין לי מנוח בלילות”.