ניסים שעשית לי ע”י כורש, לא היה מוטב לעשותן לי ע”י דניאל? – משלו של רבנו אם הבנים שמחה

הרב טייכטל, כמו רבים מרבני הונגריה, החזיק במשך שנים בעמדה, ולפיה אל לנו להשתתף במפעל שיבת ציון בימינו, אחר שהשתלטו עליו גורמים חילוניים. אולם כאשר עלה הכורת על יהדות אירופה, הבין שעליו ללמוד מחדש את הסוגיה, לבחון את חשיבותה של ארץ-ישראל לאור התורה בפן המעשי, לא רק התיאורטי, ולהתיחס לכל השאלות הקשורות לגורל האומה, ובראשן מה יחסנו לתופעה זו, בה דווקא יהודים פורקי-עול ברובם – הם אשר מובילים את תהליך שיבת ציון. כאשר הסיק את מסקנותיו, הלך ודרש אותן ברבים על-אף שידע, כי יספוג קיתונות של בוז, והעלה את הדברים על הכתב, למען ידעו הדורות, כי דרך נוספת ישנה, מלבד ההתבדלות וההתעלמות מצד אחד, וההתחברות וההכרה בחילוניות מצד שני. ישנה דרך של דרישת ציון על טהרת הקודש והודאה לה’ על הנסים הגדולים שהוא מחולל עבורנו בתהליך שיבת ציון בימינו, ולא אנחנו נקבע עבורו כיצד הדבר יתרחש. תוך כך ברר הרב טייכטל את חובתנו לפעול בדרך הטבע, ולא לשבת בצפיה פסיבית למשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו על כנפי נשרים.