בס”ד
י”ח ניסן ה’תשפ”ה
לחברי וידידי קהלתנו ק”ק עדת יראים אושטרייך מודיעין עילית.
היום ב”ה זכינו חברי הקהילה לקיים זכר לעליה לרגל.
בבקר השכם יצאנו בהסעה מאורגנת לירושלים עיה”ק. התפללנו שחרית כותיקין באחד משערי הר הבית. שם גם קראנו בתורה בספר התורה של קהלתנו (הובא ע”י אחד מחברי הקהילה). הצטרפנו אל כמה מחשובי קרתא דירושלים עיה”ק, וכן הצטרפו אלינו עוד עולי רגלים מרחבי הארץ (כולל אחד שהגיע במיוחד מעפולה).
במניין השתתפו יהודים יראים ושלמים מכל העדות והחוגים. זהו מעין דמעין מה שנראה בעז”ה בקרוב בימינו בבא כל ישראל יחד לעלות לרגל ולהקריב קרבנות ולהשתחוות לפני ה’ בבית המקדש שיבב”א.
דקדוק ההלכה ניכר בין השאר בכך שדברים הנכללים בגדר “מנהג”, נהגו בהם כל הקהל מנהג אחיד. אך דברים שאינם מוגדרים בפוסקים כמנהג, נהגו על פי בחירת המתפללים. כך למשל: כל המתפללים הניחו תפילין כמנהגנו. בעת סיום החזן ברכת גאל ישראל, נשמעה עניית אמן בקול רם מפי רבים מהקהל (משום מה, רבים נמנעים מעניית אמן זו. יש המסיימים הברכה בלחש שלא כדין כלל, יש המסיימים אותה עם החזן. אך למעשה הרמ”א כתב שנוהגים לענות).
בקריאת ההלל ברך החזן בלבד את הברכה (כמנהגנו בכל קריאת הלל). מזמורי ההלל בשירה ובזמרה. בקריאת התורה קרא כל אחד מהעולים את קריאתו.
במודים דרבנן השתחוו רבים מהקהל בפישוט ידים ורגלים כראוי מול בית ה’, אך עם חציצה מכיוון שהתפללנו מחוץ להר הבית.
לפי המתפללים שזכיתי להכיר, אני מגיע למסקנה שיש מכנה משותף בין כולם: מדובר בכאלה הרוצים להגיע למקור בכל דבר. כולנו רוצים לנהוג כמנהגי אבותינו, אך תמיד פנינו לעתיד, אנו מצפים במהרה לבניין בית המקדש, שהוא המקור האמיתי עבור כל יהודי ויהודי. ועל כן עלינו להתכונן לכך כראוי. מי שמחפש את המקור ועוצר בנקודה מסויימת קדומה ככל שתהיה, אך אינה מתייחסת למקורותינו האמיתיים, כנראה מקור אחר הוא מחפש, ומעשיו טעונים בדיקה (למרבה האירוניה, מקרב מחנה מסויים ניתן לשמוע את הקביעה “אין בודקים מן המזבח ולמעלה”. אדרבה, אם מי שלדעתו זה הוא המזבח, כנראה שהמזבח האמיתי קצת פחות מעניין אותו. אולי אפילו… מפחיד אותו מעט. וד”ל).
בחג הסוכות ה’ תשפ”ד היתה הפעם הראשונה שזכינו לקיים עליה לרגל ולקיים יום אחד את המניין שלנו מול שערי הר הבית, עם תפילין כמובן. מספר תגובות נזעמות קבלנו דווקא מכיוונם של כאלה המעודדים מאד הנחת תפילין בחול המועד. מה הפריע להם בקיום המניין שלנו? והרי כנראה היתה זו הפעם הראשונה בה התקיים באופן רשמי מניין של מניחי תפילן בחול המועד בתוך העיר המקודשת? אחת מן השתיים: או שהעניין מפחיד אותם כנ”ל (והרי יש מהם התובעים “בעלות” מסויימת על מנהגים מסויימים), או שהפחד הוא אחר: הצבור ה”סטנדרטי” המאיים, עלול לקשר בין הדברים (שמירת המסורת הקדומה, וחיבת ציון תוך ראִיה לעתיד). מה לעשות, אם חושבים על כבוד שמים ולא על כבודה של דרך מסויימת, אכן חייב להיות קשר בין הדברים.
חג שמח
ושנזכה במהרה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים
הנהלת הקהילה
0527167567