מתוך מאמרו היפה של צבי לובושיץ בכתב עת השילוח על רמזי תורת הכלכלה בדברי רבותינו המקובלים:
בעניין ההנהגה … תראה השגחתו יתברך בכלל ובפרט – שנתן בלב כל בני אדם להתעסק במלאכות משונות זו מזו, כדי שעיר אחד תהיה כלולה מכל מה שצריך אל הכְּלָלוֹת, וכן בסחורות וכן במאכלים. הלא תראה שהאיכרים עובדי האדמה נכנסים בכרך, והאחד מביא דבר אחד והאחר מביא דבר אחר, כולם לדרכם פנו איש לבִצעו מקצהו, שאין כוונתם אלא לתועלת עצמם בלי ספק, והאלֹקים חשבה לתועלת הכללות. כעניין שנאמר ‘מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ’ (תהלים ל”ג, יד), וסמיך לֵיהּ ‘הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם’ (שם, טו). ‘היוצר יחד לבם’ נאמר כנגד המביאים בכרך כל מיני מאכלים או מיני סחורה, שהקב”ה נתן בלבם של אלו לבֹא כלם בשוק אחד לצורך הכללות, ואף על פי שאין כוונתם אלא להנאת עצמם. ‘המבין אל כל מעשיהם’ נאמר על בעלי מלאכה, שכולם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו לעשות את לחמם על ידי מלאכתם, אבל הבורא יתברך הוא שהבין את צורך הכללות, וחלק להם המלאכות שלא יעשהו כולם מלאכה אחת, אלא מלאכות שונות זו מזו לתכלית הנזכר.*
* ר’ משה דוד ואלי, ספר הליקוטים, ירושלים, תשנ”ח, עמ’ תמב.