הלכות פורים – תשע”ו
מאת הרה”ג יוסף זילברפרב שליט”א, רב שכונת “הדר עליון” – ויו”ר רבני חיפה, ואר
6/03/2016
בס”ד, אדר תשע”ו
עיבור השנה ו”פורים קטן”
* על שלשה דברים מעברים את השנה: “על האביב”, כנאמר: “שמור את חדש האביב …”, ודרשו חז”ל: שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן, והטעם, שאז מבשילה התבואה, ויהא מהיכן להביא קרבן עומר.
“על פירות האילן”, היות ומחג השבועות מצווין להביא ביכורים לבית המקדש, אם מתארחת הבשלת הפירות מזמן עצרת, צריך לטרוח ולעלות לירושלים פעם אחרת, לכן מעברים השנה, כדי לדחות את חג השבועות לעוד חודש.
“על התקופה”, שחג הסוכות יחול בתקופת האסיף, כנאמר: “חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך …”.
* ישנם סיבות נוספות שגרמו לעבר השנה, כמובא במסכת סנהדרין: מפני הדרכים: שנתקלקלו בימות החורף מפני הגשמים ועדיין לא נתקנו, ולא יוכלו עולי רגל לבוא. מפני הגשרים: שנתקלקלו הגשרים ועדיין לא תיקנום, וישנם אנשים שאינם יכולים לעלות לירושלים, היו מעברים השנה כדי שיהא זמן לתקנם, מפני תנורי פסחים: שהיו צולין בהם פסחיהם ונימוקו ע”י גשמי חורף וצריכים להתייבש בשמש, וראו שעדיין לא התייבשו, ולא יהיה להם תנור לצלות הקרבן פסח – היו מעברים השנה שעל ידי זה יספיקו התנורים להתייבש. מפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא חזרו: שמעו הסנהדרין שיצאו ישראל ממקומן להגיע לארץ ישראל, ועדיין לא הספיקו להגיע – הוסיפו עוד חודש, כדי ליתן זמן שיהיו יכולים להגיע לפני חג הפסח.
* בשבת מברכים יש נוהגים שבחודש אדר א’ מברכים “אדר” סתם, ובאדר ב’ אומרים “אדר שני”, אך מסקנת האחרונים כמובא במשנה ברורה לפרש בשניהם: אדר ראשון ואדר שני.
* משנכנס אדר מרבין בשמחה. בשנה מעוברת נוהגים כן גם באדר ראשון. גדר השמחה שכל אחד ישמח במה שמשמחו.
* יש הנוהגים לבדוק את המזוזות בביתם בחודש אדר של שנת העיבור, כיון שמזוזות צריכים לבדוק פעמיים בשבע שנים, והיות ואי אפשר להחזיק חשבון מתי נבדקו לאחרונה, הנהיגו לבדקם בכל אדר של שנות העיבור.
* מי שנולד בחודש אדר של שנה פשוטה, וכשנהיה י”ג – השנה מעוברת, לדעת הרמ”א נעשה גדול באדר שני.
* נולד בל’ שבט בשנה פשוטה, שהוא ראש חודש אדר, ושנת הי”ג היא שנה מעוברת, לחומרא נעשה גדול מאדר ראשון.
* נולד בל’ אדר ראשון בשנה מעוברת שהוא א’ דראש חודש אדר שני, ושנת הי”ג שלו היא שנה פשוטה שאז אין ל’ אדר כלל, נקטינן להחמיר שנעשה בר מצוה ביום ל’ שבט – א’ דר”ח אדר.
* שני ילדים, שאחד מהם נולד בכ”ט באדר ראשון והשני נולד בתחילת אדר שני, ושנת הי”ג שלהם היא שנה פשוטה, זה שנולד בתחילת אדר שני נעשה בר מצוה בתחילת אדר, וזה שנולד בכ”ט באדר ראשון, נעשה בר מצוה בכ”ט אדר. נמצא שהנולד קודם נעשה בר מצוה מאוחר מחבירו שנולד לאחריו.
* האבלים אומרים קדיש רק י”א חודש גם בשנה מעוברת.
* בשנה מעוברת המנהג לומר בתפילת מוסף של ראש חודש “ולכפרת פשע”. המנהג הנפוץ לאומרו עד אחר ראש חודש אדר ב’.
* ביום י”ד וט”ו באדר א’ אין אומרים תחנון ואין אומרים “למנצח יענך”, ואין אומרים “א’ל ארך אפים”, ואסור בהספד ובתענית.
* כמו כן אין אומרים תחנון או “צדקתך צדק” במנחה שלפניו שהוא י”ג אדר א’.
* אין אומרים “על הנסים” כיון שאין קוראין המגילה, ואם אמרו אין מחזירין אותו.
* ירבה קצת בסעודה, וטוב לב משתה תמיד.
* חתן ביום חופתו אינו מתענה, אבל יזהר שלא יהא רודף אחר מותרות מאכל ומשתה.
* מי שיושב שבעה על אחד מקרוביו, נוהג בו כל דיני האבלות, ואם חל יום פטירת אביו או אמו בפורים קטן, אינו מתענה.
* מי שנפטר לו אב או אם בחודש אדר בשנה פשוטה, כשמגיע לשנה מעוברת, למנהג הספרדים נוהגים לקבוע את יום השנה באדר ב’ ולמנהג האשכנזים בשניהם. ולענין אבילות באדר ב’ שהוא החודש השלשה עשר, כגון ללכת לחתונה, מותר.
* לכתחילה אין לעשות הקמת מצבה בפורים קטן, בין בי”ד ובין בט”ו, כיון שנהוג להספיד במעמד זה.
פרשת זכור
* בשבת – פרשת “צו”, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון בפרשת השבוע, ובספר שני פרשת “זכור את אשר עשה לך עמלק” (דברים פרק כ”ה, פסוקים י”ז-י”ט).
* קריאת פרשת “זכור” היא מצות עשה מהתורה. הקורא והשומעים יכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת מחיית עמלק שהיא לזכור ולא לשכוח את כל אשר עשה לנו עמלק, ושמחמת כך נצטוינו למחות את שמו.
* יש פוסקים הסוברים שגם נשים חייבות לשמוע קריאה זו, ולכן נשים היכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת “זכור” – ישתדלו לעשות כן, ומי שלא יכולה – תקרא הפסוקים בביתה.
* ציבור שמחמת אונס לא קראו בשחרית פרשת זכור, יכולים להוציא ספר תורה במנחה ולקרוא בברכה, ולאחר מכן קוראים את הפרשה כרגיל.
* מי שלא שמע את קריאת “זכור”, יקרא בביתו פסוקי “זכור את אשר עשה לך עמלק”, ובדיעבד יכוון לצאת ידי חובה בפורים בשעת קריאת התורה.
* מעיקר הדין, ספרדי ששמע פרשת זכור בהברה אשכנזית יצא ידי חובה וכן להפך, דאלו ואלו דברי אלקים חיים.
תענית אסתר
* מנהג ישראל להתענות ביום יג’ אדר (יום רביעי), מפני שבימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ביום שלשה עשר באדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם והיו צריכים לרחמי שמים כדי שינצחו את אויביהם, וישבו בתענית ביום זה.
* הרוצה לקום לפני עלות השחר (4.10) לאכול או לשתות, יתנה בלילה קודם השינה שיאכל וישתה בקומו, ואם שכח להתנות – מותר לו רק לשתות.
* קטן (פחות מ- י”ג לזכר, ו-י”ב לנקבה) פטור מלהתענות בתענית אסתר, ואפי’ אם רוצה להחמיר על עצמו ולהתענות, יש למחות בידו.
* חתן וכלה בתוך שבעת ימי חופתם, פטורים מלהתענות, וכן אם ארע ברית מילה – המוהל, הסנדק ואבי הבן פטורים מלהתענות. וכן בפדיון הבן בזמנו, אבי הבן והכהן רשאים לאכול.
* מותר להתרחץ בתענית אסתר.
* מעוברות, יולדות ומניקות פטורות מלהתענות, ואפילו אם פסקה מלהניק, כל שהיא בתוך 24 חודש ללידתה, פטורה מלהתענות, וכן חולה או זקן שתקפם חולשה – פטורים. רופא או המטפל בחולה, ואם יצומו אינם יכולים לשמש את החולה כראוי, אינם צריכים להתענות.
* בתפילת שחרית אומרים “סליחות” לתענית אסתר. בחזרת הש”ץ של שמונה עשרה, בשחרית ובמנחה אומר הש”ץ “עננו” בין ברכת “גואל ישראל” ל”רפאנו”. יחיד אומר “עננו” בתפילת מנחה ב”שמע קולנו”.
* אחר חזרת הש”ץ בשחרית אומרים “אבינו מלכנו”, ובמנחה אין אומרים “אבינו מלכנו ו”תחנון”.
* בשחרית ומנחה מוציאים ס”ת וקוראים בפרשת “כי תשא”: “ויחל משה”. במנחה – מפטיר העולה השלישי בישעי’הו, פרק נ”ה, בהפטרת “דרשו ה’ בהמצאו”.
זכר מחצית השקל
* נוהגים לתת לפני פורים מעות זכר ל”מחצית השקל” שהיו נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. המעות צריכים להנתן לצדקה לעניים, או לתמיכה בלומדי תורה.
* גם הנשים יתנו זכר ל”מחצית השקל”, והמנהג שהבעל נותן גם עבור אשתו, וטוב לתת גם עבור הילדים שגילם פחות מ- י”ג שנה. יש שכתבו ליתן גם עבור “עובר”.
* המנהג לתת “מחצית השקל” בזמן תפילת מנחה שבתענית אסתר.
* שכח לתת מחצית השקל לפני פורים – יתן בפורים. עבר פורים ולא נתן – ישתדל לתת בחודש אדר.
* יש להזהר שבשעה שנותנים, אל יאמר: “הרי זה למחצית השקל”, אלא יאמר “זכר למחצית השקל”.
המשך לקרוא…
מאתר שטייגען [האתר נעלם].