ראש ישיבת הסדר הרב דוד פנדל מתנצל על שהשמיד את תלמידיו בצבא

הרב כתב “אינני מכיר הוראה הלכתית לוותר על ערכים קדושים וחשובים כדי להימנע מכל סיכון”. סליחה אבל אני לא צריך הוראה כי זה פשוט מסברא.

הרב ממשיך וכותב: “אם חרדים רבים מתירים לעצמם משום מה סיכון בעישון…קל וחומר שהם צריכים להסתכן בשירות בגולני”. שוב סליחה, אבל ממש לא הבנתי את הקל וחומר.

הרב ממשיך להרגיע: “זה קורה בכל העולם…מחקרים מלמדים שרק שני שליש מהמורמונים ממשיכים בדרך אבותיהם. זה לא מנחם, אלא מלמד שמדובר בתופעה אוניברסלית”. סליחה שוב, אבל מה ענין דת אמת עם סגולה זרע קודש בני נביאים למורמונים?

במקום להכות על חטא ביחד כציבור ולהודות שבמשך שנים בעבר שלחנו את הבנים להתאבדות (!) המונית. זה נשמע קיצוני אבל חז”ל אמרו את זה לפני – “גדול המחטיאו יותר מן ההורגו”.

מי פסק לנו שאפשר לשלוח את בנינו לתוך אווירה חילונית ש”מה יעשה הבן ולא יחטא”? מי לקח אחריות על שליחת בנים במשך הרבה שנים (כיום המצב הרבה יותר טוב) לאווירה מעורבת חילונית ש”מה שאצלם אהבה אצלנו זה כרת”, כשההורמונים עובדים שעות נוספות, כשהם מיעוט מסכני ופגיע? זאת כשחז”ל הדריכו אותנו ואנחנו מתפללים לא להביאנו לידי ניסיון וביזיון.

מי עודד במצפון נקי גיוס לסיירת מטכ”ל או שייטת 13 כשאחוזי חילון היו גבוהים מאוד? אני זוכר חיילים שחזרו בתביעה ובבכי ותהו איך אני כראש ישיבת הסדר, לא אכפת לי לשלוח למודיעין, כשלפעמים יש חיכוך רציני עם בנות ועם חילון. שאלו מדוע לא התרענו מניסיונות קשים מאוד.

אולי גם אנחנו צריכים לבחון את עצמנו אם נכנענו לכפיה חילונית סמויה באונס כשנכנסנו ביודעין בחוסר אחריות?

אם היו אומרים לי ש-25% מבחורים מתחת לגיל 25 עם רישיון נהיגה נהרגים בתאונות הייתי אוסר מיד על הבן שלי לנהוג והייתי עושה הכל לקחת ממנו את הרישיון. האם באמת אנו מודעים מספיק לטרגדיה שבחילון לחומרת איסורי כרת ל”ע? האם הזהרנו את הבנים? האם הכנו אותם מספיק? האם סיפרנו להם שהיו יושבים פעם שבעה על בחור של”ע יצא לתרבות רעה? הרב סדן הכניס את השואל (“האם אנחנו לא מפחדים מסכנה רוחנית לבן כשהם בצבא?”) לחדר הנצחה של הקדושים שמסרו נפשם ואמר שיש סכנות אחרות.

הרב סדן, הסכנות האלו הן גופא המצווה, אבל המחטיא גדול יותר והחילון הוא ממש לא גזירת גורל. אני בטוח שגם הרב סדן יודע את זה וחרד מזה.

לא נלך כצאן לטבח – לצבא עם אג’נדה של כפיה חילונית. נדרוש אווירה שמתאימה לבחור בן-תורה. אמנם המצב היום הרבה יותר טוב אך החרדים שמתגייסים צריכים להיות בטוחים שמי שמתגייס חרדי – חוזר חרדי.

איזה חלום זה להקים ישיבות הסדר חרדיות בכל עיר ולהציב סטנדרטים של תורה וטהרה ושהחוויה הצבאית תהיה מתוך מחנה קדוש.

הדברים שנכתבו נשמעים קיצוניים אבל הם נכתבים בכאב ובתקווה. הצבא צריך להתרגל “שלא עוד” – נגמרו הימים שאנו לא זהירים ונכנעים לכפיה חילונית. יש לנו מאות רבות של חיילים שמשרתים בעוז ובגבורה ובעז”ה ימים גדולים לפנינו של שיתוף פעולה ונשיאה בעול יחד עם כלל ישראל עם אחדות ושותפות בזכות הענקית למצווה החביבה עד מאוד וחלום כל הדורות – לשרת בצבא ההגה לישראל.