יש אומרים שא”א להסתיר דברים כאלו, אבל ניתן להוכיח לא כן מן המציאות, ומעשה איזבל ונבות היזרעאלי יוכיח.
ואפשר להתעקש שזה נדיר וכו’, אבל עכ”פ, לא כך דעת ברסלב. הלא בדיוק את הטעות הזו בא ר’ נחמן להפקיע במעשה מבערגיר ועני: “והקיסר בודאי יכול לעשות כזאת“!
הנה ההקשר:
והבערגיר הנ”ל, בשכר שעשה דבר כזה, וגם עמד בנסיון עמה, נפקד ונולד לו באותו שנה בן זכר. והיא גם היא, אשת העני הנ”ל, בשכר שעמדה בנסיון כזה עם היעדניראל וגם עמו, זכתה גם כן וילדה נקבה. והיתה יפת תאר מאד מאד, שלא היה יפי של מין אדם כלל, כי בין בני אדם לא נמצא יפי כזה. והיו העולם אומרים: הלואי שתתגדל (כי חדוש נפלא כזה קשה שיתגדל), כי היה יפיה ותפארתה מפלג מאד מאד, שלא נראה כזאת בעולם כלל. והיוהעולם באים ונכנסים לראותה והיו משתוממים מאד על גדל יפיה, המפלג מאד מאד, והיו נותנים לה מתנות מתנות מחמת חבה. והיו נותנים מתנות, עד שנתעשר העני. והבערגיר הנ”ל נפל בדעתו שישתדך עם העני הנ”ל מגדל יפיה, שהיה חדוש כזה, ויאמר בלבו: אפשר על זה מראה החלום, שנושאין שלו להעני, ומהעני נושאין אצלו, דהיינו שישתדכו יחד ויתערבו יחד על ידי השדוך. פעם אחת באתה אשת העני אצלו, ואמר לה דעתו, שרצונו להשתדך עמה, ואפשר בזה יתקים החלום כנ”ל. השיבה לו: גם אני חשבתי זאת בדעתי, אך לא היה לי העזה לדבר מזה, שאני אשתדך עמכם, אך אם אתם רוצים, בודאי אני מוכן, ולא אמנע מכם, כי כבר נשבעתי, שכל טובי והצלחתי לא ימנע מכם. והבן והבת הנ”ל למדו שניהם בחדר אחד לשונות וכיוצא כדרכם. והבת הנ”ל היו הולכים ובאים לראותה מגדל החדוש כנ”ל, ונתנו מתנות עד שנתעשר העני, והיו באים שרים לראותה והוטבה בעיניהם מאד. והיה יפיה חדוש גדול ביניהם, כי לא היה יפי של אנושי כלל, ומגדל הפלגת יפיה בא על דעת השרים להשתדך עם העני הזה, ושר שהיה לו בן, חשק להתחתן עמה. אך אין נאה להם להתחתן עם כזה, על כן הכרחו לראות להשתדל לגדל את האיש הזה, והשתדלו שיעבד אצל הקיסר, ונעשה מתחלה “פראפירטשיק” (קצין צבא נמוך) ואחר כך למעלה למעלה, כי השתדלו להגביהו במהרה, עד שהלך מהר ממעלה למעלה, עד שנעשה יעדניראל , והיו חפצים השרים להשתדך עמו, אך היו רבים קופצים על זה. כי כמה שרים באו על זה ועסקו בזה להגביהו. וגם כי לא היה אפשר לו להתחתן מחמת הבערגיר, שכבר היו מדברים להשתדך עמו. והעני הזה, שנעשה יעדניראל, היה מצליח יותר ויותר והיה שולח אותו הקיסר למלחמה, והצליח מאד בכל פעם. ונשא אותו עוד יותר למעלה למעלה. והיה הולך ומצליח מאד, עד אשר נסתלק שם הקיסר, ונתיעצו כל בני המדינה לעשות אותו לקיסר, ונתקבצו כל השרים והסכימו כלם שהוא יהיה קיסר. ונעשה קיסר (היינו העני הנ”ל נעשה קיסר), והיה לוחם מלחמות, והיה מצליח מאד, וכבש מדינות, והיה לוחם ומצליח וכובש והולך, עד ששאר המדינות נתיעצו למסר תחת ידו ברצון טוב, כי ראו הצלחתו הגדולה, שכל היפי של העולם וכל המזל של העולם אצלו. על כן התקבצו כל המלכים והסכימו, שהוא יהיה קיסר על כל העולם, ונתנו לו כתב אותיות של זהב.
הקיסר הזה מאן עתה להשתדך עם הבערגיר, כי אין נאה לקיסר להשתדך עם ערגיר. ואשתו הקיסרית, היא לא זזה מן הבערגיר כלל. וירא הקיסר שאי אפשר לו לעשות שדוך אחר נגד הבערגיר הנ”ל, בפרט כי אשתו מחזקת עמו מאד מאד, על כן שב מחשבות על הבערגיר הנ”ל. ובתחלה ראה לחסרו, והשתדל בתחבולות, כאלו ין הדבר ממנו, לגרם לו הפסד. והקיסר בודאי יכול לעשות כזאת. והיו מפסידים ומחסרים אותו עד שנתדלדל ונעשה עני גמור. והיא, הקיסרית, היתה מחזקת עמו מיד. אחר כך ראה הקיסר, שכל זמן שזה הבן קים, היינו בן הבערגיר הנ”ל, אי אפשר לו לעשות שדוך אחר. והשתדל להעביר את אותו הבחור של הבערגיר. וחשב מחשבות להעבירו, וגלגל עליו עלילות, והושיב עליו שופטים, והשופטים הבינו שרצון קיסר להעבירו מן העולם, ושפטו להניחו בשק ולהשליכו לים. הקיסרית היה לבה דוה מאד על זה, אך גם הקיסרית אי אפשר לה לעשות כנגד הקיסר. מה עשתה…
ודוק.
וכן במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, “והתחיל לגרום רעות לאבי הבן וכו'”, ע”ש:
…
והמילדת הנ”ל, מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגלתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים כנ”ל, וחברא חברא אית לה, עד שנתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם, עד שהיו העולם מרננים בזה, איך שנחלף הבן מלך. אבל אין רשאים לדבר מזה, שלא יתגלה למלך, כי בודאי אין רשאים שידע המלך מזה, כי מה יעשה המלך בזה כי אין תקנה לזה, כי אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר. ואיך אפשר לחזר ולהחליף? ועל כן בודאי אסור להם לגלות זאת למלך. רק העם היו מרננים ביניהם על זה: ויהי היום, והלך אחד וגלה הסוד באזני הבן מלך, איך שאומרים עליו שנחלף כנ”ל, אך אי אפשר לך לחקר על זה, כי אין זה כבודך, ואי אפשר לך לחקר זאת כלל. אך הודעתי לך זאת, כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה, כי יאמרו שהם לוקחים לעצמם הבן מלך למלך, היינו אותו שאומרים עליו שהוא הבן מלך האמתי כנ”ל, על כן אתה צריך לחשב מחשבות על הבן הנ”ל להעבירו. (כל זה הוא דברי אותו האיש שגלה הסוד לבן השפחה, הנקרא בן המלך).
והלך זה הבן מלך היינו זה שנקרא בן מלך. והכלל: בכל מקום שנזכר כאן בן המלך סתם, הכונה על הנחלף, היינו שהוא באמת בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך כנ”ל. וכן בבן השפחה במקום שנזכר בן השפחה. רק במקום שנזכר בן המלך האמת או בן השפחה האמת, אז הכונה על האמת לאמתו, והתחיל לגרם רעות לאבי הבן הנ”ל (אשר באמת הוא אביו כנ”ל), ושם עינו להיות רובה בו רעות תמיד. והיה תמיד גורם לו רעות, רעה אחר רעה, כדי שיכרח לעקר עם בנו. וכל זמן שהיה המלך חי עדין, לא היה לו ממשלה כל כך, אף על פי כן היה גורם לו רעות. ואחר כך נזקן המלך ומת, ולקח הוא את המלוכה (היינו הבן השפחה שנחלף ונקרא עתה בן מלך כנ”ל), ואז עשה רעות יותר לאבי הבן הנ”ל, רעה אחר רעה. והיה עושה בדרך ערמה, באפן שלא יבינו העולם שהוא עושה לו רעות, כי אין זה נאה בפני ההמון, רק היה מעלים הדבר וגרם לו רעות תמיד.
הנה, עדיפים משלים על פני מעשה שהיה, שמעשה ניתן לדחות שאינו מייצג, רק מקרה הוא. אבל המשל, אדרבא, הוא בא ללמד את הכלל.
גם ב”מעשה מביטחון” הדעת נוטה שהמלך לא התבייש לספר את כל השתלשלות המאורעות מתחילתן כיצד הוא רדף האיש-המתקן, עכ”פ לשריו, ולא יוזק שמו, ומי יאמר לו מה תעשה, וג”ז אינו אלא “שחוק גדול”.
נ”ב, הט”ס בהעתקה מויקי-טקסט, וניסיתי לתקן קצת.