שיר הומוריסטי ישן: בר המדתא נתלית אשריך – כן יתלו כל חבריך

בַּר הַמְּדָתָא​

בַּר הַמְּדָתָא נִתְלֵיתָ אַשְׁרֶיךָ. כֵּן יִתָּלוּ כָּל חֲבֵרֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא נִין רָשָׁע אַדְמוֹנִי. עֶבֶד נִמְכַּרְתָּ לְצַדִּיק אִישׁ יְמִינִי. וְטוֹב הֱיוֹתְךָ מְנַקֶּה בֵּי בָּנֵי. מֵחִפּוּי רֹאשְׁךָ בְּמֵימֵי רַגְלֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא הֶדְיוֹט בְּרֹאשׁ קָפַצְתָּ. לַהֲרֹג אֶת וַשְׁתִּי אָמַרְתָּ כֵּן יָעַצְתָּ. בִּתְּךָ לְשַׁדֵּךְ בְּלִבְּךָ חָפַצְתָּ. הֻפְרָה עֲצָתְךָ וְקָדְרוּ שָׁמֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא אוֹתְךָ גִדַּל הַמֶּלֶךְ. הִמְשִׁיל אוֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ וָפֶלֶךְ. מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. הַצּוֹחֲקִים עָלֶיךָ מֵאֲחוֹרֵי גַּבֶּךָ:
בַּר הַמְּדָתָא אָבִיתָ הֱיוֹת אֱלוֹהַּ. וְגָבַהּ לִבֶּךָ גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ. כְּסֵרַב יְהוּדִי לְפָנֶיךָ לִכְרֹעַ. כְּגוֹדֶל בִּטְנֶךָ גָדְלָה אֵיבָתֶךָ:
בַּר הַמְּדָתָא שִׂנְאַת זָקֵן שָׁמַרְתָּ. לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג גָּמַרְתָּ כֵּן אָמַרְתָּ. וְרַחֲמָיו שֶׁל שָׁאוּל לֹא זָכַרְתָּ. נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר לַמְרוֹתֶךָ:
בַּר הַמְּדָתָא רִיקַּנְתָּ אוֹצְרוֹתֶיךָ. לִקְנוֹת לַהֶרֶג הָעָם שְׂנוּאֶיךָ. וּמַה מְּאֹד גָּדְלוּ מִשְׁבָּרֶיךָ. כִּי שִׁקְלֵיהֶם הִקְדִּימוּ לִשְׁקָלֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁים. הוֹבַלְתָּ יְמִינִי בְּחוּצוֹת הָרָאשִׁים. רָצִיתָ לִתְלֹתוֹ בְּגֹבַהּ חֲמִשִּׁים. יָצָאתָ מַסְרִיחַ וְאָבֵל עַל בִּתֶּךָ:
בַּר הַמְּדָתָא וּלְמִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר. הֻבְהַלְתָּ בְּלִי הַרְחֵץ וְהַסְפֵּר. כְּנָם חַרְבוֹנָה הִנֵּה הַכּוֹתֵב פְּלַסְתֵּר. חָפוּ פָּנֶיךָ וְהֻתְּרוּ דָּמֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים. עֲלֵיהֶם נִתְלֵיתָ, אוֹתָם הַכֹּל חוֹמְדִים. וּמִבְּנֵי בָּנֶיךָ תּוֹרָה אָנוּ לוֹמְדִים. הַלֹּא הֵמָּה מוֹחֲקֵי שְׁמֶךָ:
בַּר הַמְּדָתָא מוֹשָׁב טוֹב הוֹשַׁבְתָּ. בִּמְרוֹמֵי עֵץ אֲשֶׁר לְמָרְדְּכַי הִצַּבְתָּ. נוֹי אַתָּה לָעֵץ עָלָיו נִצְלַבְתָּ. מְחֻשָּׁק אוֹתְךָ וַעֲשֶׂרֶת בָּנֶיךָ:
בַּר הַמְּדָתָא אַשְׁרֵי אוֹרְרֶיךָ. וְאַשְׁרֵי הָעָם הֵם שׂוֹנְאֶיךָ. וְאַשְׁרֵי הַשּׂוֹחֲקִים עַל מִשְׁבַּתֶּךָ. שָׁנָה בְּשָׁנָה יָחֹגּוּ תְּלִיָּתֶךָ:

(על משקל פיוט “בר יוחאי” כמובן. מקור לא ידוע.)