אור שמח הלכות איסורי ביאה פרק ד’ הלכה ח’:
והנה שיטת רבינו בהלכות מקואות דהשער מצטרף אל הגוף ואף על פי שכל שער ראשו קשור כיון שהוא מיעוט הגוף אינו חוצץ יעויין שם שחולק על הגאונים בפ”ב. ולכאורה גמרא ערוכה דפרק מרובה סותר, דעל עזרא שתיקן חפיפה פריך הא דאורייתא הוא כו’ ומאי נינהו שער אמרי דאורייתא דילמא מיקטר כו’ משום חציצה ומקטר אינו אלא בראש, הרי דזה דאורייתא. אמנם זה ל”ק כל כך, דאפשר אם הגוף מאוס ויש עליו מידי דחציצה והשער מיקטר אז מצטרף להגוף, ועוד דהמעיין יראה דלא חשבה הגמרא בהנך דעזרא מידי דהוי סייג אל התורה, רק תקנות שהמה מועילים אל קיום האומה ולחיי המשפחה שיהיו מקושרין לנשיהם ולא יגרשו אותם אשר על זה צווח הנביא מלאכי אשר הוא עזרא לרב נחמן במגילה, ולכן תקן רוכלים וחפיפה שמא ימצא בה נימא קשורה וכמו שדרשו על ותזנה עליו פלגשו ועל תמר בפ”ב דסנהדרין, ותיקן שיהיו מכבסין ואוכלין שום, וגם טבילה לבעלי קריין שלא יהיו מצויין אצל נשיהן כתרנגולים ותהא אשתו חביבה עליו, ולכן פריך הגמרא דאורייתא נינהו משום דין חציצה והוי סייג לדאורייתא גם כן קרי בכ”מ דאורייתא וזה ענין דתי דתקנתו היה לקשט האומה כדי שיוציאו הנשים הנכריות אשר על זה נצטער הרבה הוא וזקני דורו, ומשני דמצד חציצה הוי לעייני אבל לסרוק במסרק הוי ליפות ולקשט נשי ישראל ולקשר לבב בעליהן להן לתועלת קיום האומה, וז”ב אצלי בשיטת רבינו ז”ל ודוק.
(תודה להרב הגאון ר’ מ”ט שליט”א על המראה מקום.)